עוד כתבת ובנתיה דמר שמואל אי הוו קיימי שבויינהו מגואי לא היה להם מיגו שלם דמיכספי למימר קמייהו לא נשבינו וכו' עכ"ל נראה מדבריך דאפמי שבי' קויינהו נאמנות לומר לא נשבינו אלא דכי אמרי נשבינו וטהורות אנו אינן נאמנות דליכא מגו שלם דהוי מגו דמעיז לאינו מעיז ואם כן לדבריך אם השבאי אומר שנבעלה והיא אומרת טהורה אני נאמנת אפילו היא לפנינו ביד השבאי שהרי יש לה מגו שלם דאי בעיא אמרה לא נשביתי שהרי אין עדות השבאי שהוא כותי יכול להכחישה לומר נשבית בידי ואי משום דמעיזה פניה גם עתה כשאומרת לו נשביתי וטהורה אני מעיזה פניה שהרי השבאי אומר שנטמאת והוי מגו דמעיז למעיז וכי תימא הכי נמי א"כ הוה להו לאשמועינן במתני' הך דינא דהויא רבותא טפי שהאשה שבאה שבויה לפנינו והשבאי אומר נטמאת נאמנת לומר טהורה אני אלא ודאי כל שהן ביד השבאי לפנינו אינן נאמנות לשעבר דאנן סהדי שהיו שבויות קודם לכן שהרי לא שבה אותן לפנינו והיינו דאמר ליה מר שמואל לאבוה ועד האידנא מאן נטרינהו כלומר והן אסורות על העבר ולפירושך שפירשת דה"ק אכתי לא תקנת כל הצורך דאם יבואו עדים שנשבו היום או למחר יהיו אסורות על העבר מה קושיא היא זו מכל מקום תקן אם לא יבואו עדים ולמה לא הקשה כן על מתני' דהאשה שאמרה נשביתי וטהורה אני נאמנת מה הועילה בנאמנות' שמא למחר יבואו עדים ותהיה אסורה וכי תימא יועיל לה בשנשאת או בשהתירוה לינשא ה"נ איכא למימר הכי ומאי קשיא ליה :
תשובות הריב״ש · חלק רל״א סימן י״ג
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.