תשובות הריב״ש · חלק רכ״ט סימן ה׳

וכתבת עוד ע"כ נ"ל לפרש דר"ג ורבי יהושע פליגי בכל אנפא דר"ג סובר זו עדות שהאשה כשרה לה והיא נאמנת לגמרי להכשיר ולדה בין ליוחסין בין לשמש בעבודה וסיפא דבריתא אשמעינן דר"ג אינו מכשיר נשמש בעבודה אלא בולד הנולד ממנה והיינו דקתני בד"א בעדות אשה בגופה אבל הנולד מבתה מודה דהוי שתוקי ולא יעבוד וטעמא דמילתא דהיא אית לה חזקת כשרות אבל בתה דלית לה שום חזקה אין להכשיר את בנה ואע"ג דלר"ג לא בעי חזקה ליוחסין בעי לה לשמש בעבודה ע"כ. וזה הפי' אין לו על מה שיסמוך דאי בעי ר"ג חזקה לענין עבודה היה לו לפסול בבן הראשונה דמה ענין חזקת כשרות שלה שלא נבעלה לפסול לה לומר שנבעלה לכהן גמור ולזה הרמוז אליו כדי שיקרא ולדה מיוחס אחריו ויעבוד עבודה. וכן מה שאמרת שפוסל בבן בתה לעבודה זה אי אפשר שאם בתה כשרה ליוחסין ונשאת לכהן וידענו מי הוא למה אין בנה עובד עבודה והלא מיוחס הוא אחר אביו כהן ומה לנו באמה אם היתה מיוחסת אחר אביה כהן אם לאו כיון שהוכשרה לינשא לכהן וכי אנו צריכין שתהיה אמו כהנת וכל שכן שקשה לדבריך אמו חשבת לה מיוחסת אחר אביה עד שאם היה זכר היה עובד. ואם דבריך הם כגון שהבת נבעלה ולא ידענו למי וכאמה בתה והבת הזאת אומרת מאיש פלוני וכהן הוא אם כן הדר הוה ליה עדות הבת עדות אשה בגופה ויש לך להאמינה בולדה כמו שהאמנת אמה בולדה שהרי יש לה חזקת כשרות שהכשרתה ליוחסין כמו שיש חזקת כשרות לאמה ליוחסין. ועוד קשה לפירושך דאם כן לרבי יוחנן הולד מן השניה שתוקי אבל מן הראשונה כשר לעבוד והא דלא כשמואל דאמר עשרה כהנים ופירש אחד מהן ובעל הולד שתוקי ובשמעתין משמע דהא דרבי יוחנן שייכא אדשמואל וחד טעמא נינהו. וכן משמע דלשמואל אפילו באומרת לזה נבעלתי אין נאמנת דלא הוי מפני דבורה מיוחס אחר אביו דאי לא תימא הכי לא הוה ליה למימר שתוקי אלא בדוקי לומר שבודקין את אמו ואי אמרה לזה נבעלתי עובד דממילא ידעינן דלפסול יוחסין לא קאמר כדפרשה לן השתא דקרי לי' שתוקי ולזה איני רואה שיהיה בפי' זה שום ממשות וגם הפירוש השני שכתבת משתבר מאליו במש"כ. סוף דבר נטית קו תהו תמס יהלוך כמו שבלול ובנית עליו מגדל גבוה ותלול: