תשובות הריב״ש · חלק רי״ד סימן ג׳

תשובה אין צריך לומר ששאר הברירות קיימות ואינן נפסלות מפני הקרובים שבברירת הבית דין שהרי כל ברירה וברירה עומדת לעצמה ואף אם תבטל הברירה האחת על דבר מה אין האחרות בטלות בבטול' דהוה ליה כאומר לחברו בתך מקודשת לי בפרוטה ושדי נתונה לחמור אלא אפי' ברירת הבית דין עצמה אינה בטלה אלא לגבי הקרובים אבל השאר זכו בברירתם ותנן בקדושין כי האי גוונא בפ' האיש מקדש (קידושין נ':) מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות ולקט אחד כלכלה של תאנים ושלהן היתה ושל שביעית היתה ואמר הרי כלכם מקודשות לי בכלכלה זו וקבלה אחת מהן על ידי כלן ובא מעשה לפני חכמים ואמרו אין אחיות מקודשות משמע הא נכריות מקודשות כדאיתא בגמרא (נ"א.) ואע"פ שקדשן כלן בדבור אחד ובכלכלה אחת ועל ידי אחת וגם דאמר כולכן שכללן כלן יחד אפי' הכי אין קדושין בטלין לגבי נכריות מחמת בטולן לגבי אחיות הכא נמי דכותה ואע"ג דהתם בגמרא מקשינן מינה לאביי דאמר קדושין שאין מסורין לביאה הוו קדושין דאמרינן התם אחיות הוא דאין מקודשות הא נכריות מקודשות היכי דמי אילימא דאמר כלכם קני את וחמור הוא ואת וחמור לא קנה אלא דאמר אחת מכם וכו' ואצטריך אביי לתרוצה כגון דאמר הראויה מכם לביאה תתקדש לי דאלמא אי אמר כלכם אפי' נכריות אין מתקדשות היינו אליבא דמאן דאמר את וחמור לא קנה ואביי בעא לתרוצי מתניתין אפילו אליבא דמאן דסבירא ליה הכי אבל לדידן דקיי"ל את וחמור קנה מחצה כדאיתא בפרק מי שמת (בבא בתרא קנ"ג.) מתניתין אתיא כפשטה באמר כלכם ואחיות אין מקודשות הא נכריות מקודשות וכן דעת הרב אלפסי ז"ל שהביא המשנה כפשטה ולא הביא סוגיא הנאמרת עליה בגמרא וכן הכריעו האחרוני' ז"ל אע"פ שאין כן דעת הרמב"ם ז"ל ואף הרמב"ם ז"ל לא אמר אלא התם משום דאמר כלכם וגרע מאת וחמור דהא באת וחמור פסק הוא ז"ל דקנה מחצה. ועוד נראה להביא ראיה מדתניא בפ"ק דקדושין (ח'.) אמר רבי אלעזר התקדשי לי במנה ונתן לה דינר הרי זו מקודשת וישלים ומוכחא סוגיא דהתם דבמנה זה אם נמצא חסר דינר או דינר של נחשת אינה מקודש' הא במנה סתם אם נתן לה מנה ונמצא חסר דינר או דינר של נחש' מקודשת וישלים או יחליף ונדון זה למנה סתם דמיא שהרי השלשים נתנו כח לראובן ושמעון ולוי לעשות ברירת הבית דין שהם חמשה אנשים מאותן שירצו מכל הקהל והרי זה כאומר התקדשי לי במנה ולא אמר זה וכשבררו אלו החמשה היה בהם קרוב הרי הוא כנותן לה מנה ונמצא בהם דינר של נחשת דאמרינן התם דהרי היא מקודשת וזכתה במנה שקבלה בתורת קדושין אלא שחייב להחליף לה הדינר הכא נמי זכו הכשרים בברירתם ויחליפו אלו הבוררים אותם הקרובים או אאד מהם ועם היות שבפ' האיש מקדש (קידושין מ"ז.) משמע דבמנה סתם ונמצא חסר דינר פלוגתא דתנאי דתנא קמא דבריתא סבר אינה מקודשת ויש אומרים סברים מקודשת ורבי אלעזר דוקא בנתן לה דינר קאמר דלא כסיפא לה מלתא למתבע המותר אבל בחסר דינר כסיפא לה מלתא למתבעיה ויש מי שפסק כתנא קמא דברייתא הכא בנדון זה ליכא למימר הכי דהא הכא ליתיה לההוא טעמא דכסיפא לה מילתא למיתבעיה וכל דליתיה לההוא טעמא מבואר שם שהמעשה קיים כדאמרינן התם ושוין במכר שזה קנאו מ"ט דבמכר לא כסיפא ליה מלתא למתבעיה. ואם יאמר אומר הרי נדון זה לא דמי לה לההוא דמקדש חמש נשים ובהן שתי אחיות ולא להך דרבי אלעזר משום דהנהו מיירי בבעל דבר בעצמו אבל בנדון זה שראובן שמעון ולוי לא היה להם כח בברירה זו אלא מצד מה שבררו אותם השלשים אם כן הרי הם כשלוחי השלשים ואיכא למימר שלא נתנו להם כח אלא לעשות ברירה שלמה ולא לעשות מחציתה וא"כ כל הברירה בטלה כדאמרינן בשליח דעלמא בפרק אלמנה נזונת (כתובות צח:) אמר ליה זיל זבין לי כורא ואזל וזבין ליה לתכא דאבעיא לן התם אי מוסיף על דבריו הוי או מעביר על דבריו הוי וסבירא ליה לרבינו אלפסי ז"ל דלא איפשיטא בעיין והכא נמי איכא לספוקי דילמא מעבירין על דברי השלשים הוו שאמרו לעשות ברירה והם לא עשו אלא חצי ברירה כיון שהשאר קרובין. יש להשיב דכי איבעיא לן התם היינו משום טעמא דאמר בעל הבית לא ניחא לי דליפשו שטרי עלי אבל בנדון זה ליתיה לההוא טעמא דמאי איכפת להו לשלשים אם הברירה נעשית יחד או נעשית לחצאין וכ"ש כשלא נעשית בכוונת מכוין אלא כאנוסין דליביהו אנסינהו שהיו סבורין שלא היה בהן קרוב. ועוד שרוב האחרונים ז"ל הסכימו לדעת רב האי גאון ז"ל דאפשיטא בעין דמוסיף על דבריו הוי ממאי דמסקינן בתר הכי (צט:) דאי אמר לאחד לאחד ולא לב' ואי אמר סתמא לאחד ואפי' למאה ולדברי הרב אלפסי ז"ל צריך לדחוק הרבה בפירוש הסוגיא ההיא וכ"ש לפי גירסת רש"י ז"ל דאפילו אמר לחד בפירוש משמע לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפי' למאה כל שלא התנה בפירוש לאחד ולא לשנים והיא הגירסא הנכונה ועוד דההיא בעיא דהתם הוא בשליח דעלמא ואלו השלש' שעלו בגורל הם כשלוחי בית דין שהם כבית דין עצמם שהרי השלשים הם כב"ד על הקהל והם נתנו כח לאלו לעשות אלו הברירות וכיון שהשלשים היו יכולין לעשות כל ברירה וברירה לחצאין כן אלו השלשה שהן באין מכחן יכולין לעשות כמותם באיזה דרך שיסכימו הם לעשותם שהרי הם כשלוחי ב"ד וכבר הסכימו ר"ת והרמב"ן ז"ל וכל האחרונים ז"ל דאע"ג דהיכא דטעה שליח אפילו בפחות משתות מצי אמר ליה לתקוני שדרתיך ולא לעוותי דהכי אמר רבא בפרק האיש מקדש (קידושין מב:) אפ"ה בשליח הדיינין הוי כדיינין ובפחות משתות מכרו קיים והיינו ההיא דבפרק אלמנה נזונת (כתובות ק.) דאמר התם שליח כמאן רבא אמר רב נחמן שליח כדיינין ובשליח בית דין קיימי שהוא כדיינין ואע"ג דאסיקנא התם הלכתא שליח כאלמנה היינו מטעמא דאמרינן התם מה אלמנה יחידה אף שליח יחיד לאפוקי ב"ד דרבים נינהו ובנדון זה הרי אלו השלשה רבים נינהו ואם לגבי טעות הוו כדיינין עצמן כ"ש לגבי מעביר על דבריו דהא בשליח דעלמא דאמר רב נחמן לאחד ואפילו לשנים לאחד ואפילו למאה לגבי טעותא אמר היכא דטעה שליח לא קאמינא כדאיתא התם וא"צ לומר אלו השלשה שהם עצמם היו במעמד השלשים והשלשים הסכימו שנשה מהם אותם שיעלה עליהם הגורל יעשו הברירות בכל שנה הרי הוא כאלו נסתלקו השלשים בכל שנה מעשיית הברירות ונתרוקן רשותן לשלשה מהם ואינן כמו שלוחים לב"ד. ועוד יש לדמות נדון זה למש"כ הרמב"ן ז"ל בפ' בית כור דמאי דקיי"ל (קדושין מב:) דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר אין פירושו בטל מקח דוקא אלא לפעמים בטל מקח כגון בית שנמצא חסר מן המדה וכן בכלים ומטלטלין כיוצא בהן לפי שאי אפשר להשלים ולפעמים קנה ומשלים כגון שמכר לו פירות סאה בסלע ומדד לו ונמצאת המדה חסרה משלים נמצאת יתירה מחזיר ושתות ויתר משתות ופחות משתות שוין בדבר וכן דעת הרב רבי יוסף הלוי ז"ל והכריעו כן מההיא סוגיא דפ"ק דביצה (ז.) גבי ההוא דאמר ביעי דפעיא למאן יהבו ליה ביעי דשחוטה וכו' הנה שאפילו בדבר שיש בו קפידא אפילו בדבר מועט כל שאפשר להשלים משלים והמעשה קיים ואפי' הטעות הוא בדבר מרובה כגון יתר משתות בנדון זה גם כן שהיה להם לעשות ברירה מחמשה וטעו ושמו בהם קרובים ונמצאת הברירה חסרה כיון שאפשר להשלים משלימין: