תשובות הריב״ש · חלק ר״ז סימן ז׳

וכן בתוספתא (פ"ד ח') תניא הרי זה גיטך על מנת שלא תנשאי לאבא ולאחי הרי זה גט על מנת שלא תבעלי לאבא ולאחי אינו גט חוששין שמא תבעל להן והוכיחו בתוספות (שם פ"ג. בד"ה ועמדה) דכיון דאינו גט דקתני בסיפא לא לומר שאינו גט כלל משום חששא דשמא תבעל להן דהא תניא בגמרא (שם) דלא חיישינן להכי אלא לומר שאינו גט גמור שאפשר להתבטל אם תבעל להם ומינה דרישא דעל מנת שלא תנשאי לאבא ולאחי הרי זה גט ר"ל גט גמור שאי אפשר לו להתבטל שאף אם תנשא להם הרי זה גט מאחר שאין נשואין מועילין ומינה נמי דמאי דאמרי' התם בעל מנת שלא תנשאי לפלוני ועמדה ונשאת לאחר ונתגרשה או נתאלמנה והלכה ונשאת לזה שנאסרה עליו לא נמצא גט פסול ובניה ממזרים היינו בשנשאת לזה אחר מיתת המגרש שאז מותרת לזה ונשואיה נשואין אבל בחייו אי אפשר להבטל הגט מפני נשואיו שאם נתבטל אין כאן נשואין וכמ"ש זה הרשב"א ז"ל בחדושיו. ואע"פ שהרמב"ן ז"ל חלק בזו ואומר דאף בחייו בטל הגט מפני נשואיו היינו מן הטעם שכתב הוא ז"ל דלזה נתכוון מתחלה דמה נפשך אם אין כאן נשואין ולא נתבטל הגט אם כן מותרת היא לכל אדם וגם לזה יש לו בה נשואין כמו לאחר שאין לבטל נשואיו יותר מאחר וחזר הגט להיות בטל וא"א שילך זה הענין בסבוב ולכן נאמר שלזה נתכוון אבל כל שאפשר לתנאו שיחול בדבר מועיל מן הדין אין לומר שיחול בדבר בטל ובלתי מועיל מן הדין הגע עצמך המתנה עם חבירו על מנת שיתן לו בית או שדה היעלה על לב שיתן לו בית שאינו שלו ושבזה קיים תנאו והלא לא נתן לו כלום ואפילו בעל מנת שאראך מאתים זוז אמרינן בפרק האומר בקדושין (ס.) שאם הראה על השלחן אינה מקודשת וכן על מנת שאראך בית כור עפר אם הראה בבקעה אינה מקודשת (שם:) אלא צריך שיראנה משלו. וכי תימא בנדון זה הרי דינה צותה בעת שהיתה חולה והיתה צואתה נקראת סדור וא"כ כבר נתקיים בזה הפסק דין שהרי סדרה בזמן שהיתה צואתה נקראת אז סדור. לא היא שאם מן הדין כשעמדה נתבטל סדורה הרי איגלאי מילתא למפרע שלא היה כאן סדור והוה ליה כההיא דאמרינן בכתובות פרק המדיר (כתובות ע"ב:) גבי המקדש את האשה על מנת שאין עליה נדרים ונמצאו עליה נדרים אינה מקודשת ותני עלה בגמרא (ע"ד:) הלכה אצל חכם והתירה הרי זו מקודשת ואע"פ שהנדרים היו קיימין בשעת הקדושין כיון שנתבטלו למפרע בהתרת החכם הרי היא כמי שלא היו עליה כלל שכן הוא דרך ולשון בני אדם בתנאיהם ובנדון זה ג"כ אין לשון הפסק דין מספיק אלא לסדור המועיל מן הדין ושלא יתברר בטולו. ועוד שאפילו היה לשון זה מסופק יש לנו לדונו לתועלת ראובן שהוא יורש ודאי בדין תורה בכל נכסי דינה אשתו ובנות דינה באות להוציא מכח ספק לשון השטר ויד בעל השטר על התחתונה. ועוד שראובן מוחזק חזקה דממונא ואלו באין להוציא ממנו והמוציא מחבירו עליו הראיה וכל שכן שנראה יותר מלשון הפסק דין שלא היתה דעתו אלא לומר שאע"פ שהבעל יורש את אשתו בדין תורה שבכאן תוכל היא להוריש למי שתרצה כמו שאחר יכול להוריש למי שירצה אבל לא שיתן לו רשות וכח יותר משאר המורישים לצוות בדרך שאינו מועיל בשאר המורישים וזה נראה ברור: