תשובות הריב״ש · חלק ר״ז סימן ו׳

אין צריך לומר בנדון זה שלא נוסיף בדבריו מה שלא אמר וזה לא היה צריך לכתוב לרוב פשיטותו ואחרי שנתבאר שאין ראובן מסתלק מדין ירושת דינה אשתו אלא א"כ תסדר דינה לפני מיתתה צריך לבאר מהו לשון תסדר אם ר"ל תסדר בסדור מועיל במקום אחר אם בשטר או בקטן או בצואת ש"מ שדבריו ככתובין וכמסורין או אפי' בסדור בדבור לבד שיועיל בכאן ואע"פ שהוא בלתי מועיל במקום אחר כ"א לשון סדור הוא בדבור לבד אף אם הוא בלתי מועיל במקום אחר הנה בנדון זה א"צ לחקור על צואת דינה אם היא בטלה מן הדין אם לא שהרי אפילו לא היו דבריה ככתובין וכמסורין מאחר שקמה מחליה מ"מ הם מועילין בכאן מכח הפסק דין שכתוב בו שתוכל לסדר והרי סדרה. ובזה נראה שהולכין אחר לשון בני אדם כדרך שרגילין לדבר בכיוצא בזה כמו שכתבו המפרשים ז"ל שבכל ענייני שטרות הולכין בהן אחר לשון בני אדם דומיא דנדרים כדמשמע בסוף פ' קונם יין (נדרים ס"ג.) דמדמה שטרות לנדרים לענין שיש לכתוב בשטרות לשון שמשמעותו כן בנדרים וכן נמי בפרק מי שמת (בבא בתרא קמ"ג:) ההוא גברא דאמר נכסי לבני וכו' מי קרו אינשי לבר ברא ברא ואמרינן התם תניא כוותיה דרב אשי הנודר מן הבנים מותר בבני בנים ובכמה מקומות בתלמוד הוא כן בשערות והקנאות וחיובין מיקרו אינשי כך וניחזי היכי קרו אינשי ואף במה שלשון בני אדם מתחלף מלשון תורה הולכין אחר לשון בני אדם ולא אחר לשון תורה כמו שבנדרים הולכים אחר לשון בני אדם אפי' להקל ולא אחר לשון תורה ואע"פ שהוא להחמיר כדאיתא בריש פרק הנודר מן המבושל (נדרים מ"ט.) שהנודר מן המבושל מותר בצלי ואע"פ שבלשון תורה הצלי נקרא מבושל כדכתיב ויבשלו את הפסח וכן בההוא פרק (נ"א:) הנודר מן הדגה מותר בגדולים ואסור בקטנים אע"ג דבלשון תורה דגה בין גדולים בין קטנים משמע כדכתיב והדגה אשר ביאור מתה אפילו הכי אזלינן לקולא משום דבנדרים הלך אחר לשון בני אדם כדאיתא התם ושטרות נמי לעולם הולכין בהם אחר לשון בני אדם אלא שלפעמים כשאין לשון בני אדם ברור בדבר ההוא הולכין אחר לשון תורה כדאמרינן בפ' מי שמת (שם.) גבי ההוא דאמר לדביתהו נכסי ליך ולבריך אמר רב יוסף קנאי פלגא ואמר ר"י מנא אמינא לה דתניא והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו וכן נמי התם מיקרו אינשי לחד ברא בראי ת"ש ובני דן חושים ובני פלוא אליאב ובני איתן עזריה ואחרי שיש לנו ללכת אחר לשון בני אדם בלשון הכתוב בשטרות הדבר ידוע שאין כוונת הלשון ההוא אלא בצואת שכיב מרע ובסדור מועיל לפי שדרך בני אדם בארצות אלו לקרוא לצואה סדור ר"ל בלשון לעז אורדינ"ר ואין קורין כן למתנת בריא וכן אין קורין אורדינ"ר למה שהוא דבר בטל ואינו מועיל רק למה שמועיל מן הדין וטרם שפסק הדין הדיין דון דומינג"ו כבר היה נודע לשון אורדינא"ר הנאמר בלשון בני אדם בענין ההנחלה וההורשה מהו והוא לשון צואה הנעשית בשעת מיתה להנחיל ולתת למי שירצה וכל שאין בדבריו כלום כגון בדבור בלתי מועיל כגון שנותן למי שאינו ראוי לזכות כגון לחמור או למי שאינו בעולם או שמקנה דבר שלא בא לעולם או שאין בו ממש כגון ידור פלוני בבית זה או יאכל פלוני פירות דקל זה אין בדבריו כלום ואין נקרא זה צואת שכיב מרע אלא דברי הבאי וא"כ כשהיא מצוה מחמת מיתה בזמן שאין דבריה כלום באדם דעלמא ולא היינו קורין דבריה צואה ולא אורדינא"ר בלשון בני אדם הדבר ידוע שאין בדבריה כלום שאין לשון הפסק דין מספיק אלא על הדבר המועיל במקום אחר שלשון בני אדם בתנאיהם הוא בדבר מועיל מן הדין כדאמרי' בפ' המגרש (גיטין פד.) גבי הא דתניא ה"ז גיטך על מנת שתנשאי לפלוני מקשי רבא התם לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא הא בעיא לקיומי' תנאה וכי תימא דאפש' דמגרשה לה למחר ומקיימה לתנאה אטו בדידה קיימא וכו' דאלמא כל שנשאת לאחר אין בידה לקיים התנאי להנשא לאשר עליו התנאי אלא כשיגרשנה הא' לפי שנשואי התנאי אינן נשואין כיון שכבר נשאת לאחר ואע"פ שעושה בה מעשה קדושין ונשואין כיון שאינן קדושין מן הדין אין כוונת התנאי אלא על נשואין מועילין: