תשובות הריב״ש · חלק ר״ז סימן ד׳

ותחלה ראוי לבאר הלשון הבא בפסק דין דומינגו פלומר בענין יכולת דינה לצוות בד' אלפים ההם אם היתה כונתו לעקור ירושת ראובן בעלה אף בלי שתצוה דינה כלל אלא שישארו לשאר קרוביה רק שנתן לה רשות גם כן לצוות ולהניחם לאחר שאם זו היא כונת הלשון ההוא אין ספק שאף אם צואת דינה בטלה וקנין ראובן בטל הנה בנות דינה יורשות כל הד' חלפים מכח הפסק דין כאלו לא צותה דינה ובזה נראה בודאי שמאחר שראובן מן הדין יורש דינה אשתו הוא מוחזק לירש אותה ואין לעקור ממנו דין ירושתו אלא במה שפסק הארבטרי בפי' והוא שתוכל דינה לסדר באותן ד' אלפים אבל בלי שתסדר הנה נשאר הדבר בדין תורה שהבעל יורש את אשתו שאם לא כן היה לו לומר שאע"פ שבדין תורת היהודים הבעל יורש את אשתו הוא פוסק באותן ד' אלפים שלא יהיה ראובן יורש את דינה אשתו והיתה היא זוכה באותן ד' אלפים להורישן ולהניחן למי שתרצה כאשה שאין לה בעל ובלתי צואה היו נשארין לקרוביה אבל מאחר שהארביטרי לא אמר רק שלפי שהוא מוצא שבדין תורת היהודים שאם תמות האשה קודם בעלה שהבעל יורש כתובתה הוא גוזר שאם דינה תמות קודם ראובן שתוכל לסדר וכו' הנה נראה מבואר מדבריו שבלי סדור נשאר הוא יורש בדין תורה ואפי' בפסק דין שבין אדם לחברו היה הדין כן אין צריך לומר בפסק דין שבין הבעל לאשתו שיש לדקדק בלשון לבל נסלק מזכותו דבר כי אם במה שהוא מבואר בפירוש כמו שמתבאר בכתובות ריש פרק הכותב (כתובות פ"ג.) שאף אם כתב לה דין ודברים אין לי בנכסיך אינו מסתלק מן הפירות אלא שאם מכרה ונתנה קיים ואם אמר בפירוש ובפירותיהן אינו מסתלק מפרי פירות ואם אמר ובפרי פירותיהן עדיין אינו מסתלק מהפירות הבאים אחריהם עד שיאמר עד עולם כר' יהודה דקיי"ל כוותיה ואף אם אמר כן אינו מסתלק מן הירושה עד שיאמר בפירוש בחייך ובמותיך: