תשובות הריב״ש · חלק ר״ז סימן ג׳

וזה לשון הנוסח ההוא צואת דינה דונה שול אשת רבי ישראל בן ישראל מדעת ורצון בעלה הנזכר מאותן ארבעה אלפים די' גק"י שדון דומניקו פלומר פסק כמו ארביטו שהיה בינה ובין ר' ישראל בעלה הנזכר. שבשעת פטירתה שתוכל לסדר ולהניח למי שתרצה כמו שמפורש בשטר הפסק דין הנזכר שנעשה על ידי פרנשישקו דיל אישפיט"ל שזמנו הניחה וצותה מחמת מיתה שיתנו לאסתר ולמורה ולדואינייה בנותיה לכל אחת מהן אלף די' גק"י וכו'. עוד צותה והניח' לאשתרוגה בתה וכו' עוד הניחה לבלידה קרובתה וכו' עוד שרצתה שהת' די' הנשארים לתשלום הארבע אלפים הנזכרים שיעשה מהם מה שיסכימו שלשת חתניה ר' אברהם ור' יעקב ור' חיים אם לקחת בהם קרקע ופרותיו שיחלקו לעליי עולם או לקחת שינשא"ל וכל השינ"ש שיחלקו ג"כ לעניי עולם וכו'. עוד רצתה המצוה הנזכרת שאם תתרפא מחליה שצואתה זו תשאר קיימת עד שתבטלנה בפני שלשת חתניה הנזכרים ר"א ור"ח ור"י או תחדש בה אי זה דבר שתרצה לחדש וזמן פרעון כל ההנחות בסוף ששה חדשים אחר פטירתה והסכימו ביניהם ר' ישראל ודונה שול הנזכרת שאפי' שבפסק שפסק דון דומינגו פלומר הנזכר יהיה יותר זמן לר' ישראל מו' חדשים או פחות מששה חדשים שר' ישראל לא יהיה מחויב לפרוע הסכום הנזכר עד סוף ששה חדשים ואם שמא שול"י הנזכרת תרצה לבטל הצואה הנזכרת או לחדש בה אי זה חדוש לגרוע לזה או להוסיף לזה מעכשו ולאותו זמן ר' ישראל הנזכר נתחייב להשלים ולפרוע כפי הצואה שתעשה או כפי החדוש שתחדש ובלבד שלא יהיה מחוייב לתת יותר מהארבע אלפים הנזכרים בפסק דון דומינגו פלומאר ולקיים כל הכתוב ר' ישראל הנזכר נתחייב בקנין גמור יעקב בר ר' שלמה הכהן זלה"ה בן אדרוט אלעזר בר ר' עזרא ז"ל בן אלעזר ע"כ נוסח הצואה הכתובה בנוט"א הסופר. אחר כן עמדה ונתרפאת דינה הנזכרת וקמה והלכה כשאר הבריאים ולאחר שנה וחצי ויותר חלתה דינה ולא צותה דבר ומתה מתוך חולי זה ועתה בנות דינה מבקשות מראובן בעל דינה הנזכר מה שהניחה וצותה דינה בחלי הראשון מאחר שלא בטלה הצואה הראשונה ורצתה שתהיה קיימת אף אם תתרפא כמו שבא בנוסח הצואה בפי' ומכח מה שנתחייב ראובן ג"כ בקנין גמור לקיים כל הכתוב בשטר הצואה וראובן משיב שתכף שעמדה דינה מן החלי הראשון שצותה בו נתבטלה צואת' וכל דבריה שצותה בצואה ההיא הראשונים והאחרונם כלם בטלים לגמרי בבריאותה והיו כלא היו ואם מפני הקנין שנתחייב ראובן אומר שהוא לא נתחייב להשלים ולפרוע רק כפי הצואה שתחדש כי מה שכתוב בנוט"א ולקיים כל הכתוב נתחייב ראובן וכולי חוזר על מה שכתוב והסכימו ביניהם ראובן ודינה אשתו ומשם ולמטה אבל בשאר צואתה לא נתחייב רק שהיא צותה מדעתו ורצונו ולא שנתחייב בקנין להשלים דבריה ואף אם תאמר שנתחייב לקיים הכל לא היו אלא על דעת שתועיל צואתה ותמות מן החולי ההוא אבל כיון שהצואה שהיא היסוד בטלה מצד עצמה אין הקנין של ראובן הנמשך לה כלום שהרי כל הכתוב בצואתה הוא כאלו אינו כתוב אלו הן עיקרי טענותיהם ועוד יש אחרות אבל אלו הם השרשים והשאר הם ענפים: