ראובן ודינה אשתו היו מתעצמין בדין ובתביעות רבות ובררו להם ערבי א' נכבד לדיין ולפשרן בקומפרומ"ש עשו מזה בגופן של ערבים בקיומין וחזוקין וקנסים לקבל עליהם כל מה שיפסוק ויגזור ביניהם הן דין הן פשרה והדיין ההוא פסק דינו ביניהם דרך פשרה בגופן שלהם ונתפרסם הפסק דין ההוא לכל א' מהכתות והודו בו וקבלוהו וקיימוהו עליהם ובכלל מה שפסק הוא שראובן הנזכר יעשה ויקיים מחדש לדינה אשתו כתובה מסך עשרת אלפים אחר שתמחול לו כל שאר שטרי כתובות שיש לה עליו וכן שעם היות שהבעל יורש את אשתו בדת יהודית שאם תמות דינה בחיי ראובן בעלה שתוכל לסדר ולצוות לפני מותה עד ארבעה אלפים מכתובתה ולא יותר. וזה לשון הפסק דין בדבר זה אי פורקי טרובו קיידי לאיי די גודיאו"ש יש קי שילה מולייר מויירי אנטי קי איל מארידו פינקא אירדירו די לה פורמה או פורמאש די אראש דלה מולייר פור אישטו קיירו אי מאנדו קישי קונטשירה פור וינטורה קי לה דיטה דונה שול מורישי אנטי קי איל דיטו רבי ישראל מרידו שויו קי אילייה פואידה אורדונאר אנטי די שו מואירטי אין קונטיאה די ד' מיל שולדוש אקי אילייא קיירא דילוש י' מיל שואילדוש קילי מנדי פירמאר פוראראש אי אין מנירה די אראש אי נון מאש ע"כ. לימים חלתה דינה וצותה מחמת מיתה ונכתבה צואתה בספר הנוטי"ש מהסופר היהודי אשר היה אחד מעדי הצואה וכן העד השני חתם בה:
תשובות הריב״ש · חלק ר״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.