וכל זה שאמרנו דוקא בשניהם חכמים או תלמידים אלא שהכהן קטן ממנו אבל אם הישראל ת"ח והכהן עם הארץ ת"ח קורא ראשון ואין בזה מפני דרכי שלום אדרבה חוטא אם אינו עושה כן והיינו ההיא דמגילה (כ"ח.) כל תלמיד חכם שקורא לפניו כהן עם הארץ חייב מיתה שנאמר כל משנאי אהבו מות אל תקרי משנאי אלא משניאי וההיא דאמרינן בפרק בני העיר שאלו את רבי פרידא במה הארכת ימים א"ל מימי לא ברכתי לפני כהן ואקשי' למימרא דמעליותא הוא ואמר ר' יוחנן כל תלמיד חכם שמברך לפניו אפי' כהן גדול עם הארץ אותו ת"ח חייב מיתה ופריק כי קאמר איהו בשוין ופי' רבינו תם ז"ל דלאו בשוין ממש קאמר דבהא פשיטא דכהן קודם ומדאורייתא הוא אלא ר"ל ששניהם ת"ח אלא שהיה רבי פרידא גדול מן הכהן והיה רבי פרידא יכול לקרות לפניו בימות החול אם היה האחר חולק לו כבוד ולא היה בזה אף מדרכי שלום או שהיה רבי פרידא גדול בדורו והיה יכול לקרות ראשון אף בשבתות וימים טובים בלא רשות הכהן דומיא דרב הונא דקרא בכהני אפילו בשבתות וי"ט משום דשאני רב הונא דאפילו רבי אמי ורבי אסי דכהני חשיבי דארץ ישראל הוו כייפי ליה (גיטין נט:) ור' פרידא רצה להחמיר על עצמו והיינו רבותיה דרבי פרידא. ומ"מ כל זה שכתבתי הוא לפי שורת הדין אבל עכשיו נהגו בכל ישראל לקרות כהן אפילו עם הארץ לפני ת"ח אפי' גדול שבישראל ואין לשנות מפני המחלוקת. אמנם זהו בעם הארץ היודע לקרות בתורה אבל אם אינו יודע לקרות הדבר ברור שאינו עולה כלל ואפילו אין שם כהן אחר ואיך יעלה והוא אינו יודע לקרות ואע"פ שנהגו ששליח צבור מקרא את הכל דומיא דההיא דמקרא בכורים (בכורים פ"ג מ"ז) שלא לבייש מי שאינו יודע היינו שלא יטעה בקריאתו אבל צריך הוא כשיקרא עם הש"ץ שיבין מתוך הספר ואם לא כן אינו עולה כלל ואדרבה כשמברך הוי ברכה לבטלה ועובר משום לא תשא ואע"פ שהדבר ברור מעצמו שמי שאינו יודע לקרות אינו עולה למנין שבעה ואין צריך ראיה לרוב פשיטותו עכ"ז לפטרך בלא ראיה אי אפשר דגרסינן בתוספתא דמגלה (פ"ג ו') בני הכנסת שאין להם מי שיקרא אלא אחד עומד וקורא ויושב ועומד וקורא ויושב אפילו שבעה פעמים ובודאי יש אחרים בביהכ"נ שהרי אין קורין בתורה בפחות מי' אלא ר"ל שהאחרים אין יודעין לקרות אלא זה לבדו וזה עולה ז' פעמים ואין האחרים עולים כלל כיון שאינן יודעין לקרות ואע"פ שתקנת חז"ל שיקראו שבעה בתורה היא תקנה קבועה לפי שאין קריאת מי שאינו יודע לקרות מתוך הספר קריאה של כלום זהו מה שנ"ל בזה ברור וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה:
תשובות הריב״ש · חלק ר״ד סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.
