תשובות הריב״ש · חלק קצ״ז סימן ג׳

תשובה אין אחר מעשה ב"ד יפה של קהל אשביליה הקדוש י"ץ כלום וחלילה לי מלפקפק ומלהרהר אחר מדותיהם במה שדנו ע"פ החכמים הגדולים בדרך כלל שכל מי שפרע או שם ביד נאמן ב"ד קודם זמן דפ"ע אדה"ב לפרעון חובותיו מן המטבע העובר במצות המלך שיהיה פטור לפי שדינא דמלכותא דינא וכיון שהמלך צוה בפי' שכל אדם יקח בכל מלכותו המטבע החדש הגרוע בערך היפה ושיוכלו לפרוע בו חובותיהם לפי הערך היוצא ודאי דינא דמלכותא דינא ואין זה חמסנותא דמלכותא לפי שענין המטבע הוא מחקי המלוכה שהמלך יש לו חק בנימוסי המלכות לעשות המטבע כרצונו ולשים לו ערך קצוב וגורע ומוסיף כרצונו ואם לפעמים לפי צורך השעה כמו שהיה בידו לשאול מסין כדי ליתן אפסניא ושכר לחילו ועושה בדרך זה שגורע המטבע יתר מאד מי יאמר לו מה תעשה אחר שהרשות בידו ודרך המלך בזה אין לו שעור ועם היות שאם לא צוה המלך בפירוש על פרעון החובות היה מן הדין לפרוע מן המטבע הישן היפה שהלוהו דכיון שפיחתו יותר מחומש אף אם לא הוקרו הפירות בשביל כך מ"מ מפסיד בשעור הכסף בעצמו כמו שמתבאר זה בפ' הגוזל עצים (בבא קמא צ"ח.) לענין המלוה על המטבע והוסיפו עליו שאם הוזלו הפירות אין מנכה לו אא"כ הוסיפו עליו יותר מחומש אבל אם הוסיפו עליו יותר מחומש אף אם לא הוזלו הפירות בשביל התוספת מנכה לו כשעור התוספת וה"ה שנאמר כן לענין הפחת שאם פחתו המטבע או הוקרו פירות בעד הפחת ההוא נותן לו מן המטבע שעבר או מנכה לו המלוה הפחת אף אם יהיה מועט אבל אם לא הוקרו פירות בעד הפחת אז רואין אם הפחת אינו יותר מחומש כגון שבישן היו בו ה' גרעיני כסף ובחדש יש בו ד' גרעינין או יותר נותן לו מן החדש בלי שום נכוי אבל אם אין בו ד' אע"פ שלא הוקרו הפירות לא יקבל המטבע החדש אם לא כפי שויו וצריך לנכות לו הפחת וכ"כ זה הרב אלפסי והר"ם והרא"ש ז"ל א"צ לומר בזה המטבע הגרוע כל זה השעור שאינו רק כרביע הראשון וגם שהוקרו הפירות וכ"ש כשלא נפסל המטבע הראשון שאין לו למלוה לקבל המטבע ההוא בערך הקצוב רק בערך שויו כי אע"פ שהמלך קצב דמיו היינו לענין מקח וממכר הנעשה עתה חבל במי שחייב מזמן העבר נשאר זה על דינו כ"ש לדעת רש"י (שם צ"ז ריש ע"ב) שסובר דכל שהלוה לו מעות סתם נותן ממעות שהלוהו אבל מאחר שהמלך צוה בפירוש בענין פרעון החובות שיקובל המטבע החדש בערך הראשון ולא אמר זה באיש פרטי לבד אבל שיהיה נוהג כן בכל מלכותו דינא דמלכותא הוא זה וכן עם היות שהמלך לא הזכיר במצותו שיוכל אדם לפרוע ביד נאמן ב"ד מ"מ כיון שהיה מנהג מקדם בתקנת הב"ד שפורעין מעות בזמן דפ"ע אדה"ב ביד נאמן ב"ד כדי שלא יהיה המלוה נטמן ונשמט מלקבל הפרעון כההיא דתנן במסכת ערכין (ל"א:) לענין בית בבתי ערי חומה בראשונה היה נטמן יום שנים עשר חדש שתהא חלוטה לו התקין הלל שיהא חולש מעותיו ללשכה ויהיה שובר הדלת ונכנס ואימתי שירצה הלה יבא ויטול את מעותיו גם עתה יכול הלוה לפרוע מן המטבע ההוא ביד נאמן ב"ד כדרך שהיו עושין מקדם בזמן המטבע הראשון כמו שדנו הב"ד היפה בעצת החכמים ישמרם צורם. ומה שבא בטענות לוי שזבולן לא עשה הפרעון בזמן שצוה המלך אם היה כן הדבר ברור שלא עשה כלום שהרי נתבטל טעם דינא דמלכותא דינא שכל הדין נסמך עליו אבל אני תמה איך היה זה והלא אחר זמן עשיית הפרעון ההוא דנו הדיינין בעצת החכמים שכל מי שפרע בזמן ההוא ביד נאמן שיהא פרעון גמור מטעם דינא דמלכותא נראה שלא עבר אז הזמן שנתן המלך ולכן לטענה זו אתבונן ולא אבין לה: