תשובות הריב״ש · חלק קצ״א סימן ב׳

ומה מאד נפלאתי על קושיתך זו פליאה נשגבה לא אוכל לה וליקשי מר לנפשיה דלמאי דפריש מר לתרץ דברי הר"ם ז"ל כי הוא סובר בשאר עופות כפירוש הר"ם בר רבי יוסף ז"ל שיש להם סימן אחד בגופן והם דורסים אבל בפרס ועזניה דעת הר"ם ז"ל שאחד מהם יש לו שלשה סימני טומאה בגופו אבל סימן טהרתו שאינו דורס והאחר יש לו סימן טהרה אחד בגופו ולא נודע אם דורס אם לא ופירשת דברי אמימר עוף הבא בסי' אחד בגופו וגם סימן אחר שידענו שאינו דורס טהור דהא ליכא לספוקיה אלא בפרס או בעזניה כלומר באותו מהם שיש לו סימן בגופו ומסופק לנו אם הוא דורס ובישוב לא שכיחי והשתא ליקשי מר כיון שידענו בעוף זה הבא לפנינו שאינו דורס מה אנו צריכין לסימן טהרה שבגופו אפילו אין לו שום סימן בגופו אלא שיש לו סימן זה שאינו דורס טהור דהא ליכא לספוקי אלא בפרס או בעזניה באותו שאין לו סימן בגופו אנא שאינו דורס והוה ליה למימר כל עוף שאינו דורס טהור והוה משמע אפילו יהיו לו בגופו כל סימני טומאה ואף אם תתרץ בזה דאמימר קאי אמילתיה דר"נ כמו שתרצתי אני למעלה מה תתרץ בדברי הר"ם ז"ל שהביא בלשונו ושאינו דורס ואוכל אם יש בו אחד מג' סימנין אלו הרי זה עוף טהור וכו' דמשמע דאם אין בו אחד משלשה סימנים אע"פ שידוע לנו שאינו דורס ואוכל טמא והלא לפי פירושך על דבריו כל שאינו דורס ואוכל טהור אף אם אין לו סימן טהרה בגופו דהא ליכא לספוקי אלא בפרס או בעזניה ובישוב לא שכיחי. ועוד קשה לפירושך על דברי אמימר דלא הוה ליה למימר עוף הבא בסימן אחד שהרי כיון שאתה מפרש והוא דלא דריס שידוע לנו שאינו דורס אלו שני הסימנין הם מאותן הארבע שיש לתורים שהרי על כרחנו לפי פירושך רב נחמן הזכיר בדבריו סימן שחוץ לגופו ואמימר עונה עליו והיה לו לומר עוף הבא בשני סימנין טהור וחד מינייהו דלא דריס דבשלמא לפירוש רש"י ז"ל אין כאן כי אם סימן אחד בגופו והאחר אינו סימן שלא ידענו אם דורס אם לאו אבל לפירושך קשה עם שהוא הפך לשון הגמרא דבגמרא (סא:) אמרינן גמירי דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ודאיתיה בהאי ליתיה בהאי שנראה מבואר שאם אחד מהם אין בו סימן אחר רק שאינו דורס האחר אין בו סימן זה אבל בודאי הוא דורס דלשון ליתיה בהאי משמע שברור לנו שאינו בו ולא לומר שאינו נודע לנו הסימן ההוא אם הוא בו אם לאו ועוד דחד ליתיה בהאי דומיא דאידך ליתיה בהאי. ועוד נדחקת הרבה לפי פירושך לפרש מה שמקשה בגמרא (שם) טעמא דכתב רחמנא נשר וכו' שהמקשה סמך על הודאים והם אחד אחד שיש להם ולהכי מקשה דהוו ליה שני כתובים הבאים כאחד דאם תאמר אינם שני כתובים הבאים כאחד לפי שלאחד מהם יש שני סימנין אם כן תפשוט מדאיצטריך קרא למכתב נשר מה שמסופק אצלנו והוא שאותו שיש לו סימן אחד בגופו אינו דורס והמתרץ תירץ לו ג"כ על הודאים גמירי דאיתיה בהאי ליתיה בהאי ע"כ. והנה לפי דבריך יסוד קושיית הגמרא היא על מה שמספק שלא נזכר עדיין זה הספק בשום מקום ואם הזכירו שום תנא או שום אמורא היה מקום למקשה לומר הוו להו שני כתובין דאי לא תקשי למאן דאמר שיש ספק בפרס או בעזניה אם יש באחד מהם שני סימנין אבל עתה מי הזכיר זה בגמרא עד שהמקשה יבנה על זה היסוד קושיתו מן הסתם מבלי שיפרש ולפי דרכך היה לך להכריח קושיית הגמרא בדרך אחרת ולומר הוו להו שני כתובים הבאים כאחד אם פרס ועזניה הוו בני חד חד. ואם תאמר חד מינייהו בר תרי סימנין לישתוק קרא מאידך ההוא דגלי קמי שמיא דלית ביה אלא חד דהא אמרן דלא איצטריך אלא כי היכי דלא נילף מעורב והשתא הא לא הוה ילפינן מעורב דהוה ליה עורב וחד מפרס או עזניה אותו שיש לו שני סימנין שני כתובים הבאים כאחד ואע"פ שאין השני סימנין ההם אותן של עורב אכתי לא ידעינן לההוא טעמא כי היכי דלא ידעינן ליה לגבי פרס ועזניה דבתר הכי מחדשינן ליה: