תשובות הריב״ש · חלק קע״ו סימן ב׳

תשובה איני רואה בתביעת סעיד בן קראקיש על האיש ההוא שהפקיד לו החפיסה ממש כי שניהם לדבר מצוה נתכוונו כדי להציל החפיסה ההיא למוסי בן יקשאן כי כבר נראה שכשהפקידה אצלו כבר ידע סעיד הנזכר שהיא ממוסי בן יקשאן הנטען למלכות שהרי אמר לו האיש ההוא המפקיד בעת שהפקידה אצלו שיטמינה אצלו עד יראה איך יפול דבר ואם אחר כן נודע לשר העיר מהפקדון ההוא והעליל לסעיד הנפקד על בלי הגיד לו הפקדון ההוא שכבר ידע שהוא ממוסי בן יקשאן והענישו אם כדין או שלא כדין אין עליו תביעה ולא תרעומת כי אם על המגיד לשר אם הוא יהודי לא על האיש ההוא המפקיד שהוא לא הכריחו לקבלה אלא הוא נתרצה מעצמו לקבלה ממדת חסידות ולזה אין לו עליו אפי' תרעומת דומה זה למה שאמרו בפרק הזהב (בבא מציעא נא:) גבי כמה תהא הסלע חסרה ולא יהא בה אונאה וכו' ושנינו שם ועד מתי מותר להחזיר בכרכים עד שיראה לשלחני ובכפרים עד ערבי שבתות ואם היה מכירה אפילו לאחר י"ב חדש מקבלה ממלו ואין לו עליו אלא תרעומת ובארו בגמרא דהך סיפא דאם היה מכירה ממדת חסידות הוא דמן הדין אילו חייב לקבלה כיון שעבר זמן החזרה ושאלו האי אין לו עליו אלא תרעומת למאן אי לחסיד ר"ל שיהיה תרעומת על המחזירה לו לאחר זמן לא קבולי לקבלה ולא תרעומת תהוי עלויה כלומר כיון שהוא מקבלה ממנו ממדת חסידות ולא מן הדין למה יהיה לו עליו אפילו תרעומת לא יקבלנה ולא יהיה לו עליו תרעומת ובפ' השוכר את האומנין (בבא מציעא עז:) נמי גרסינן אמר רבה האי מאן דאוזפיה מאה זוזי לחבריה ופרעיה זוזא [זוזא] פרעון הוא תרעומת אית ליה עליה דא"ל אפסדתינהו מנאי ולמד מכאן בעל העטור וכן האחרונים ז"ל דעל כרחיה אית ליה לקבולי זוזא זוזא דאי לא [לא] קבולי נקבליה ולא תרעומת ליהוי ליה כדאמרינן לעיל בפרק הזהב וכן י"ל בנדון זה: