תשובות הריב״ש · חלק קע״ה סימן ד׳

תשובה עם היות שאין דין זה תלוי באותן ארבעה דברים מדקדוק התנאי שכתב הרמב"ם ז"ל (בפר' ו' מהלכות גרושין) וכמו שאבאר. אמנם כדי ללמדך במקום אחר אני מודיע שמה שכתב הר"ם ז"ל שהדקדוקים ההם צריכין אפילו בממון אין הכל מודים לו כמו שכתב הוא ז"ל בפ' ההוא שמקצת גאונים אחרונים אמרו שאין צריך לכפול אלא בגיטין וקדושין בלבד אבל בדיני ממון א"צ לכפול וכו' גם הרי"ף ז"ל כ"כ בתשובה וכ"כ רבינו שמואל ז"ל בפירושיו בפרק יש נוחלין ומה שהקשה הר"ם ז"ל דהא תנאי בני גד ובני ראובן בממון היה כבר תירץ הרמב"ן ז"ל דאין הכי נמי דרבי מאיר מתמן יליף וגם בממון אית ליה הכי אבל אנן לא קיי"ל כרבי מאיר דיחידאה הוא ורבנן פליגי עליה בכמה דוכתי ולא אשכחן דאיפסקא הלכתא כותיה בהדיא דהא אשכחן בדיני ממונות דאפילו גלוי דעתא נמי מהני ביה כדאמרי' בקדושין (מט:) בההוא גברא דבעי למיסק לארץ ישראל וזבין נכסיה ואסתפק לן בגמ' דברים שבלב אי הוו דברים דאלמא גלויי דעתא מילתא היא כ"ש מי שמתנה אע"פ שאינו כופל תנאו שהוא קיים אלא ודאי לא קיי"ל כר"מ. ושמואל דאתקין בגיטא דשכיב מרע אם לא מתי לא יהא גט וכו' לרוחא דמילתא אתקין לחומרא שחשש דילמא איכא דסבר לה כר"מ ואתי לאכשורי לגיטא ושרי אשת איש לשוק והראיה שהרי אף הרמב"ם ז"ל מודה דבעל מנת או במעכשיו אינו צריך לתנאי כפול ולא לתנאי קודם למעשה שכן כתב בפרק זה וגיטא דש"מ במעכשיו הוא דאי בלא מעכשיו אין גט לאחר מיתה ואפילו הכי אתקין ביה שמואל אלא ודאי לרוחא דמילתא אתקין ולא מדינא ומכל מקום אע"ג דלא קיי"ל כר"מ באותן דקדוקין מכל מקום בתנאי שאפשר לקיימו קיי"ל דבעינן ואפי' בעל מנת אם אי אפשר לקיימו בסופו והתנה עליו בתחלתו תנאו בטל בין בגיטין בין בממון כדאיפסיקא הלכתא בבבא מציעא בסוף פרק הפועלים (בבא מציעא צד.) כרבי יהודה בן תימא דסבירא ליה הכי וכן נמי תנאי שאפשר לקיימו ע"י שליח כלומר שהמעשה אפשר לקיימו ע"י שליח דומיא דונתתם להם את ארץ הגלעד שהיה אפשר לזכותה להם ע"י שליח אבל אם אין המעשה אפשר לקיימו ע"י שליח כגון חליצה אין שום תנאי מבטלו ואפילו בעל מנת ומההוא טעמא קיי"ל דאין תנאי בחליצה כר' יוחנן דאמר הכי בפרק מצות חליצה (יבמות ק"ו.) ובכתובות פרק המדיר (כתובות ע"ד.) ואמרי' התם דקדושי ביאה אע"ג דלא אפשר ע"י שליח מהני בהו תנאה לבטולינהו משום דאיתקש הויות להדדי וכיון דמהני תנאי בקדושי כסף ושטר שאפשר ע"י שליח הכי נמי בקדושי ביאה דחדא ילפינן מתרי ולא תרי מחדא והרמב"ם ז"ל לא כתב דקדוק זה בכאן כשאר דקדוקי התנאי אבל בפ"ד מהלכות יבום וחליצה כתב שהחולץ על תנאי אע"פ שלא נתקיים התנאי חליצתה כשרה ולא באר הטעם כמו שבארו בפרק המדיר. ועוד הזכירו בגמרא דקדוק אחר בתנאי בפרק מי שאחזו (גיטין ע"ה.) שצריך שיהיה תנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר דומיא דבני גד ובני ראובן אבל תנאי ומעשה בדבר א' אינו תנאי כגון הרי זה גיטיך על מנת שתחזירי לי את הנייר דתניא התם דמגורשת ומפרש רב אדא בר אהבה התם דאפי' התנה בכל דקדוקי התנאי אפ"ה מגורשת ואין התנאי מועיל לבטל המעשה כיון שהוא והמעשה בדבר אחד דהא לא דמי לתנאי בני גד ובני ראובן ואע"ג דאתני בעל מנת השתא לא קס"ד דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי דרב אשי הוא דחדית לההוא טעמא ואמר הא מני ר' היא דאמר כל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי והרמב"ם ז"ל שפסק כר' מאיר והצריך בתנאי אותן הארבעה דקדוקין היה לו להביא גם את זה ואולי הוא סובר דליתא לדרב אדא בר אהבה דהא אוקי רב אשי טעמא דברייתא משום דהאומר על מנת כאומר מעכשיו דמי ומעכשיו חל המעשה והתנאי קיים ומקיימת אותו ומתגרשת למפרע והרי"ף ז"ל וכן ר"א ז"ל סוברין דאפי' בממון בעינן תנאי קודם למעשה דסתם מתניתין היא בפ' הפועלים (בבא מציעא צ"ד.) דתנן התם תנאי שיש בו מעשה בתחלתו תנאו בטל ואע"ג דבגמ' אוקימו לה כר"מ בהא קיי"ל כוותי' אבל בתנאי כפול והן קודם ללאו ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר ליתנהו בממון. והרמ"ה ז"ל וקצת מן האחרונים סוברין דאף תנאי קודם למעשה ליתיה בממון דההיא מתני' הא אוקימו לה כר"מ ולא קיי"ל כוותיה. ולכולי עלמא בשני דקדוקין גמרי' מתנאי בני גד ובני ראובן שיהיה התנאי אפשר לקיימו וכן שהמעשה יהיה אפשר ע"י שליח ואפילו התנה בעל מנת אין התנאי כלום אלא בהמצא שני אלו הדקדוקין שאם התנאי אי אפשר לקיימו אינו מועיל לחולשתו לבטל המעשה וכשהמעשה אי אפשר ע"י שליח הנה המעשה חזק ואין כח בתנאי לבטלו ואפילו התנה בעל מנת דהא ההיא דאין תנאי בחליצה בעל מנת היא חלוץ לה על מנת שתתן לך מאתים זוז וחליצה כשירה היא אף אם לא תתן. גם מה שפירש הרמב"ם ז"ל במעשה קודם לתנאי שהתנאי בטל שהוא כגון שהקדים ועשה המעשה בפועל ואח"כ התנה התנאי אבל אם לא עשה המעשה אף על פי שהקדימו באמירה הרי התנאי קיים נחלקו עליו בפירו' זה אלא כל שהקדים בדבור המעשה לתנאי כגון שאמר לאשה הרי את מקודשת לי אם תתני לי מאתים זוז ואם לאו לא תהיה לי מקודשת ואח"כ נתן לה הדינר הרי התנאי בטל דלא דמי לתנאי בני גד שאמרו אם יעברו דהיינו תנאי והדר ונתתם דהיינו מעשה וכן השיג עליו הראב"ד ז"ל. וכן פירשו בתוס' והרמב"ן ז"ל דרך פשיטות. הנה כתבתי לך סברות המפרשים ז"ל ומחלוקתם בדקדוק התנאי כדי להתלמד במקום אחר כי הנדון שלך אינו תלוי בזה אלא בדבר אחר הוא תלוי: