תשובות הריב״ש · חלק ק״ע סימן ד׳

ולענין הקדושין עצמם נראה ברור שאין לחוש להם כלל תחלה שהטבעת שנתן לאב בעד קדושי בתו לא היתה מאהרן הסופר המקדש אבל היתה גזל בידו מר' אברהם נמאלה העד כמו שהסכימו שני העדים בעדותן שאהרן הסופר היה משתדל להוציא הטבעת ההיא ולהסירה מעל יד רבי אברהם הנזכר וכל כך הכביד עצמו אהרן הסופר על רבי אברהם הנזכר עד שלקחה מידו הרי שלא העידו שנתנה לו ר' אברהם אלא שהוא לקחה מידו בהכבידו עצמו עליו וא"כ גזל גמור הוא זה כעין ויגזול את החנית מיד המצרי ומבואר הוא שהמקדש בגזל אינה מקודשת כל שלא שמענו מהנגזל שנתיאש ממנו אבל בסתמא אינה מקודשת כדאמרינן בפרק האיש מקדש (לב:) ההיא אתתא דהות קא משיא כרעא במשיכלא דמיא אתא ההוא גברא חטף זוזא מחבריה שדיה ניהלה אמר מיקדשת לי אתו לקמיה דרבא אמר להו לית דחש לה להא דרבי שמעון דאמר סתם גזלה יאוש בעלים היא כלומר דאם שמענו בפירוש שנתייאשו הבעלים אז מקודשת דאע"ג דיאוש כדי לא קני אלא יאוש ושנוי רשות הרי יש יאוש ביד הגזלן ושנוי רשות ביד האשה וא"כ קנאתו האשה וכיון שקנאתו היא קנתה ומתקדשת בו אע"פ שלא קנאו המקדש אבל בסתם אין כאן יאוש ולא קנאתו האשה ולכן אינה מקודשת ומתוך סוגיא דהתם משמע דבגזל דאחרים אפילו בדשדיך אינה מתקדשת בו אבל בגזל דידה כגון שחטף סלע מידה וקדשה בו בדשדיך מקודשת ובלא שדיך אינה מקודשת והרי"ף ז"ל באר זה בהלכות וכן הר"ם ז"ל (פ"ה מהל' אישות) ואפילו לא היתה הטבעת גזל ביד אהרן הסופר אלא שהיא שאולה בידו שהשאילה אליו בעל הטבעת עדיין לא היתה האשה מתקדשת בה כל שלא השאילה לו בפירוש לקדש בה את האשה שהרי אין השואל רשאי להשאיל אין צ"ל שאיננו יכול לתת. וכן נראה מלשון הר"ם ז"ל בפרק הנזכר וז"ל הנכנס לבית חברו ולקח כלי או אוכל וכיוצא בהן וקדש בו אשה אינה מקודשת ואע"פ שבא בעל הבית ואמר לו למה לא נתת לה דבר זה שהוא טוב ממה שנתת לה אעפ"כ אינה מקודשת שלא אמר לו דבר זה אלא שלא להתבייש עמו והואיל וקדש בממון חברו שלא מדעת חבירו הרי זה גזל ואינה מקודשת עכ"ל. והנה נראה שכלל בלשון הזה שכל שאין הממון שלו אינה מקודשת ועוד שאפילו שהיתה סחורה בינו ובין חברו וחלקו שלא מדעת חברו וקדש בחלקו הואיל וצריכה שומת ב"ד אינה מקודשת דאמרינן ליה מאן פליג לך וכל זה מתבאר שם בפרק האיש מקדש (קידושין נב:) אין צ"ל אם קדש בחלק חברו והרב בעל השלמן ז"ל כתב בשם הגאונים ז"ל דהמקדש בטבעת שאולה שאם השאילה ע"ד לקדש בה אשה מקודשת ואין צריך לקצוב לו דמים השאילה סתם אינה מקודשת והביא ראיה לדבריו מענין המשאיל חלוק לחבירו לילך לבקר אביו שהוא חולה ומצאו שמת קורעו ונותן לו דמי קרעו ואם לא הודיעו שהוא מבקר חולה לא יגע בו (מוע"ק כו:) ולזה הסכים הרא"ש ז"ל שהמקדש בטבעת שאולה אינה מקודשת אם לא הודיעו שהוא רוצה אותה לקדש בה אשה כמש"כ זה בספר אבן העזר (בסימן כ"ח):