תשובות הריב״ש · חלק ק״ע סימן ג׳

תשובה מה שקבלו הב"ד עדות העדים בלא שבועה לא עשו בזה שלא כדין שלא מצינו שבקבלת עדות יהיו צריכין העדים לישבע להעיד באמת דהא מושבע ועומד מהר סיני הוא ושבועת העדות המוזכרת במסכת שבועות היינו בעד הכובש עדותו ובעל דבר תובעו שיבא ויעיד והוא נשבע שאינו יודע לו עדות או שבעל דבר משביעו והוא עונה אמן ולחייבו קרבן עולה ויורד כשהודה אחר כן אבל בעד שמעיד לא מצינו שבועה כלל. אלא שיש מקומות שנהגו להשביעם כדי לאיים עליהם אבל לא מן הדין ואנו בכאן נוהגין להשביע העדים בקבלת עדות כנגד מי שנחשד על עברה לבד פן יכבשו עדותם להחניף הנחשד ועל מה שראו יאמרו לא ראו וגם העדים עצמם חפצים בזה להיות להם פתחון פה עם הנחשד שמעידים כנגדו לומר השבועה הכריחתנו להעיד האמת וזה דומה לעובדא דמרי בר איסק דבפ' המפקיד (בבא מציעא לט:) ובכתובות (פרק נערה) [כז:] דאתא ליה אחא מבי חוזאה ואמר ליה פלוג לי בנכסי דאחיך אנא אמר ליה לא ידענא לך אתו לדינא לקמיה דרב חסדא אמר ליה דינא קאמר לך וכו' אמר ליה זיל אייתי סהדי דאחוך הוא אמר ליה אית לי סהדי ומסתפי מיניה דגברא אלמא הוא אמר ליה לדידיה זיל את אייתינהו אמר ליה דינא הכי המוציא מחבירו עליו הראיה אמר ליה הכי דאיננא לך ולכל אלמי חברך ומקשינן השתא נמי אתו ומשקרי ומתרצינן תרתי לא עבדי כלומר אף אם מפני אלמותו יראים ממנו ולא יבאו להעיד אמנם לא יעידו שקר מפני פחדו שלא נחשדו על כך ומטעם זה אמרו בפרק זה בורר (סנהדרין כט.) שהאוהב והשונא אע"פ שפסולין לדון כשרים להעיד אף כי בנדון זה שהיה בכאן חרם להעיד אמת כל מי שיודע בעדות זה והוא החרם הוא השבועה ואף אם היה בכלל כבר יש בזה די לאיים על העדים אף למקומות שנהגו להשביעם וזה לרוחא דמילתא שמן הדין אין צריך כלל: