תשובות הריב״ש · חלק ק״ע סימן ב׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

כתבכם האצילים יצ"ו הגיעני על דבר הנבלה שעשה אהרן סופר שחשב להערים ולקדש בכחש ובמרמה בת ישראל ויצא קול זה לו כשלש שנים על נערה אחת מבני קהלכם שנתקדשה לאהרן סופר ע"י אביה והייתם בזים לדבר ומהבילים הענין כי כשהיו מספרים לכם איך היה הענין הייתם סבורים שלא היו אומרין זה אלא דרך שחוק והתול להתלוצץ ולהלעיג על אבי הנערה והקול היה הולך וחזק עד שזה לו כמשלש חדשים שלח אהרן הסופר הנזכר כתב לאחד מבני קהלכם מחלה פניו שיודיע לרבי שמואל חלאיו ענין הקדושין הנזכרים ואמר עם הספר כי בהיותו באלגזיי"ר קצת אנשים היודעים ספר ומבינים בכל מדע שאלוהו על ענין בת סוסן אורות הקדושין ושספר להם הענין ולא שינה בדבר ושהם אמרו לו שהיא צריכה גט ממנו והיה דעתו אז לשאול את פי ונחפז ללכת ולא שאל ולכן שידבר עם רבי שמואל הנזכר שיודיע אלי הדבר ואל יהי בז לדבר כי אין זה דבר קל אבל הוא חמור ודבר זה תלוי בצוארכם ואם ירצו שיתן גט קבל עליו לתתו והנה הוא פטור מעונה. עוד הודיע בזה הכתב שהטבעת ההוא שנתן לו בתורת קדושין מאותה שעה שהסיר אותו מידו ונתנו לו בראש השנה שוב לא ראהו ולא לקחו ועון זה הסיר אותו מצוארו ותלה אותו בצואריכם ואלו הקדושין זה לחס כשש שנים והיו שם יהודים הרבה לפניהם באותה שעה שלקח סוסן הנזכר הטבעת ואמר לו הרי בטבעת זו תתקדש לי בולארה בתך ונטלה וקבלה ע"כ תורף הכתב. ורבי שמואל חלאיו כראותו הכתב נתייעץ עם ראשי הקהל וצוו לו לכתוב בשם הקהל יצ"ו לאהרן הסופר הנזכר מי הם העדים שהיו באותו מעמד ומי הם האנשים שאמרו לו באלגזיי"ר כי צריכה ממנו גט והשיב לו כפי הכתב הראשון ולא רצה להגיד לו מי הם האנשים שאמרו לו באלגזיי"ר והוסיף בזה הכתב לאמר כי לאחר שהיה המעשה שלקח הטבעת האיש ההוא והוא אמר אליו בעת אשר לקחה הנה היא בתורת קדושין לבולארה בתו וביום המחרת שהגיע הדבר לאנשי ביתו ולאשתו היתה קטטה ומחלוקת גדולה ביניהם על אשר עשה זה והסופר ההוא לא היתה לו ידיעה בזה. ועוד אמר בזה הכתב שהוא מוכן לעשות מה שיהיה בדין ישראל ואינו מקפיד בזה ואין לו רצון לא בנשואין ולא בגרושין כי טרוד הוא ביגיעו ובעמלו כדי שילמדו בניו בבית הספר ועון הנערה הוא מסיר מצוארו כי הוא מוכן לקבל עליו דין ישראל כראוי לכל בר ישראל. ועל ענין העדים אשר שאלוהו מי הם לא רצה להגידם ואמר שיטילו חרם חמור על כל מי שיודע עדות בזה או רמז עדות ואז ידע האמת שאין שם אדם מישראל שיעבור על החרם אבל הוא לא יודיעהו לעולם מי הם זה תורף הכתב השני. ונראה לכם ממנו כי עודנו מחזיק ברשעו ואתם עשיתם כדבריו והטלתם חרם בספר תורה על כל מי שידע בקדושין אלו איך היו שיבא ויעיד כמש"כ בשטר המעשה ב"ר מקבלת העדות כי מתחלה חקרתם וידעתם שהיו באותו מעמד שני ערים והם רבי עמרם ב"ר יעקב בן ברוך רבי אברהם ב"ר יצחק נמאלה בקשו הב"ד לקבל עדותם בשבועה בס"ת ולא רצו העדים ההם לישבע מיראת עונש השבועה בשום פנים וכדי שלא יהיה מחלוקת בין הקהל על זה עשיתם חרם חמור בס"ת ביום שבת בדרך כלל על כל מי שידע בקדושין אילו איך נתנו ואיך היה הדבר ובפרט מה שהיה באותו מעמד אם לא יגיד ונשא עונו ויחול עליו החרם ושלא יערים באותה ערות וכו' וזה היה במעמד כל הקהל או רובם וביום המחרת קבלו הב"ד שני הערים הנזכרים זה שלא בפני זה ושניהם הסכימו לעדות אחת אמרו כי היו בשוק אנשים הרבה מבני קהלנו מערכה מול מערכה אלו מצר זה ואלו מצר זה והיה רבי אברהם נמאלה הנזכר יושב ובצרו היה אהרן הסופר הנזכר יושב וביד ר' אברהם הנז' היתה טבעת אחת של נחשת ובאמצעותה כגרגיר של כסף והיה משתדל אהרן הסופר להוציא הטבעת ולהסירה מעל רבי אברהם הנזכר כל כך הכביד עצמו אהרן הסופר על רבי אברהם הנזכר עד שלקחה מידו והיה רבי סוסן הנזכר אבי הבחורה בולארה הנזכרת במערכה השנית נכחו וענה אהרן הסופר ואמר לרבי סוסן הנזכר פשוט ידך וקבל מידי זה שאני נותן לך ולא רצה לפשוט ידו עד שחלה פניו פעמים רבות ולא ידעו אם פשט ידו אם לאו לקבל הטבעת אח"כ ראו שפשט ידו אהרן הסופדר הנזכר וזרק לו בחיקו הטבעת הנזכר למעלה מבגדיו ותכף זרוק הטבעת לחיקו אמר לו הרי בתך בולארה מקודשת לי באותה טבעת וכשמוע רבי סוסן אבי הנערה בולארה הנזכרת הפשיל את בגדיו ושלשלן ונער אותן עד שנפלה הטבעת מחיקו ומעל בגדיו לארץ וראוהו ששחק רבי סוסן הנזכר כמהתל ולא אמר לא הן ולא לאו אבל שחק ולא ענה אותו דבר ואותה טבעת לא ראוה עוד ולא ידעו מה היה ממנה אם נשארה שם מושלכת בארץ או אם לקחה שום אדם והעדים הנזכרים העידו כי אהרן הסופר ורבי סוסן היו באותה שעה שתויי יין קרובים לשכרות וגם העדים עצמם העידו על עצמם שהיו באותה שעה שתויי יין קרובים לשכרות עד שלא ידעו מה נהיה באותה טבעת. ועוד העיד כי תכף שזרק אהרן הסופר הטבעת הנזכרת לחיק רבי סוסן אבי הנערה הנזכרת ואמר לו הרי בתך בולארה מקודשת בטבעת זו וראוהו שנער את בגדיו ושנפלה הטבעת בשוק ושמלא שחוק פיהו וששתק ולא אמר לו כלום כל אותם אנשים אשר היו יושבים באותו מושב עמדו כלם בבת אחת על רגליהם ויקומו לשחק. ויאמרו לו דרך שחוק והתול הרי בתך מקודשת לאהרן הסופר ולא ענה אותם דבר והלכו להם. זו היא העדות אשר העידו שני העדים הנזכרים זה שלא בפני זה ושניהם הסכימו לדבר אחד. אמנם אחד מן העדים הנזכרים והוא רבי עמרם ב"ר יעקב בן ברוך הנזכר הוסיף בעדותו ואמר כי אח"כ כשחשכה בא לביתו אהרן הסופר והזהירו והתרה בו ואמר לו השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך ופן יסורו מלבבך כל ימי חייך שכשאצטרך לאותה עדות תעיד האמת כמו שראית שאני קדשתי הנערה בולארה הנזכרת ע"י אביה והשביעו באלהים פן יכחש בה ונשבע על שקר זו היא העדות הנוספת אשר הוסיף והעיד רבי עמרם ב"ר יעקב בן ברוך תוך כדי דבור לעדותו אבל במה שהיה בעת נתינת הקדושין הנזכרים שניהם הסכימו לדבר אחד ולא הכחיש אחד מהם את חבירו והעדיות הנזכרים קבלו שלשה הדיינין לבקשת זקני הקהל יצ"ו וחתמו שמותם ביום ראשון בכ"ח יום לירח איר שנת ה' אלפים קס"ה לבריאת עולם למנין שאנו מונין כאן במתא ברשך דעל כיף ימא מותבא והרי הוא מאושר ומקויים שלמה ב"ר יהודה בן פרוח תמ"ך יהודה ב"ר שמואל יצ"ו בוסתה דוד בבהר"ר מבורך נ"ע בכה"ר נתן נ"ע נרבוני. ואתם הנכבדים שאלתם ממני להודיעכם אם עשיתם שלא כדין לקבל העדות מבלי שבועה ובנקיטת חפץ ואם הנערה מקודשת מספק וצריכה גט כדין כל קדושי ספק או אם אין לחוש לאותן קדושין ושאפסוק הדין בזה כי עיניכם תלויות לתשובתי להסיר המכשול מביניכם ופוקה מנתיב קהלכם וכו':
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.