תשובות הריב״ש · חלק י״ד סימן ד׳

הטעם השני שאף אם נעשו לדעת אביה אינן קדושין מפני קורבת העדים דבקדושין בעינן שני עדים כשרים אבל אם הם פסולין אין חוששין להן דמקדש בפסולי עדות של תורה אין חוששין נקדושין כדאי' (בפ' זה בורר כו:) דפסול בעברה של תורה פסול לעדות אשה בין לאפוקה בין לעיולה וכ"כ בהלכות וכ"כ הר"ם ז"ל (פ"ד מה' אישות) המקדש בפסולי עדות של תורה אינה מקודשת ואפי' בעדות אשה שמא מת בעלה דקילו בה רבנן פסול גזלן של תורה כדאי' ביבמות (ס"פ כיצד כה:) וכ"כ בהלכו' וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פי"ב מה' גרושין) שאין הפסול בעברה של תורה נאמן להעיד לאשה שמת בעלה אלא במל"ת דומיא דעובד ככבים ועדים אלו שהם קרובים זה לזה והקורבה היא שהאחד הוא חתן אחי אמו של האחר הרי אלו פסולין מה"ת שהרי קורבה זו שנויה (בפ' זה בורר כז:) במתני' דאלו הן הקרובים דמני בהדייהו אחי אביו ואחי אמו הם ובניהם וחתניהם וכל השנויין במשנה ההיא כולן פסולין מה"ת בין קורבה מצד האב בין קורבה מצד האם דכולהו מרבינן להו מקרא וכן הקרובים מחמת אישות דהא אשה כבעלה נפקא לן מקרא דכתיב אל אשתו לא תקרב דודתך היא ובעל כאשתו ואשה כבעלה חדא קורבה היא וכמו שהם פסולין להעיד זל"ז ה"נ פסולין להעיד זע"ז כדנפקא לן בגמ' מרבוי הכתוב דאפי' בנים לעלמא וכמו ששנינו בתוספתא אין מעידין לא זה את זה ולא זה על זה ולא זה עם זה וכו' ואם היות שהר"ם ז"ל כתב (פי"ג מה' עדות) שהקרובים מצד האם או מדרך האישות פסולין מדבריהם ולא מה"ת כבר סתר דבריו הרשב"א ז"ל בתשובה ואמר שבין שהקורבה מצד האם או מצד אישות כלן פסולין מה"ת ושהאומרים שיש הפרש בין צד האם לצד האב כבר בארו טענתם שיצא להם זה מפני שאותן קורבות ממדרש חכמים הם וכדאמרי' התם אשכחן קרובי האב קרובי האם מנ"ל א"ק אבות אבות תרי זמני וכו' וכל הבא מן המדרש מדרבלן הוא וכדמשמע בפ"ק דקדושין (כד:) דאמרי' התם נראין דברי ר' טרפון בשן ועין ודברי ר"ע בשאר אברים הואיל וממדרש חכמים הוא וכבר דחה רבינו האי גאון ז"ל דברים אלו בטענות חזקות ובריאות כראי מוצק יצוקות. ותדע עוד שאם אתה אומר כן אף קרובי האב מדבריהם שהרי פשט הכתוב אינו שלא יומתו אבות בעדות בנים ובנים בעדות אבות אלא שלא יומתו אלו בחטא אלו וכמ"ש בדברי הימים ואת בניהם לא המית ככתוב בתורת משה לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על אבות וכן לא יהיו קרובי האב פסולין דבר תורה לזכות אלא לחובה שהרי לא יומתו כתיב ולזכות לא למדו אלא מלא יומתו יומתו תרי זמני ואפשר שהרב ר' משה ז"ל הלך בזה בשיטתו שאמר בעקר השני של ספר המצות שחבר שכל הדברים הבאי' באחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן אינן דאורייתא אלא מדרבנן זולתי במקומות שאמרו חכמים ז"ל בפי' שהם דאורייתא ואם כדבריו יקשה עליו ג"כ מפני מה עשה עדות קרובי האב דאורייתא כמו שאמרנו מלבד שיש עליו קושיות גדולות חבילות חבילות שהקשו עליו גדולי ישראל וא' מהם א' מרבותי רב גדול ומובהק חבר ספר המצות והביא עליו תלי תלים מראיות ודברים מבטלים וסותרים העקר ההוא כל זה כתב הרשב"א ז"ל בתשובה ההיא ורמז באחד מרבותיו על הרמב"ן ז"ל שחבר ספר המצות להשיג על הרמב"ם ז"ל ועל העקר השני הרמוז למעלה שאמר הר"ם ז"ל שהדברים הבאים באחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהם או ברבוי אין ראוי למנותן בכלל המצות שנאמרו למשה בסיני ולקרותן מצוה דאורייתא אא"כ יזכירו בגמ' בפירוש שהם דאורייתא ואם לא יזכירו כן הם דרבנן והרמב"ן ז"ל בס' הזה סתר דבריו ואמר בהפך כי אדרבא הם כלם דאורייתא אא"כ יבארו בגמ' שהם אסמכתא כמ"ש בהרבה מקומות בתלמוד מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא והביא ראיות רבות גדולות ובצורות לעקור העקר ההוא שהניח הר"ם ז"ל משרש וענף וכתב בסוף דבריו וז"ל וידעתי כי עוד שמועות רבות בגמ' סותרות ענינו כי הספר הזה לרב ז"ל ענינו ממתקים וכלו מחמדים מלבד העקר הזה שהוא עוקר הרים גדולים בתלמוד ומפיל חומות בצורות בגמ' והענין ללומדי הגמ' רע ומר ישתקע הדבר ולא יאמר עכ"ל. וגם הריא"ף ז"ל כן כתב בתשובה שכל הקרובים השנויים במשנה זה בורר פסולין דאורייתא הם ואף במקדש בפסולי עדות דרבנן כגון משחק בקוביא וכיוצא בו כתב הריא"ף ז"ל בתשובה ההיא שאין חוששין לקדושיו משום דכל מקדש אדעתא דרבנן מקדש ואפקעינהו רבנן לקדושיה מיני' אלא שבזה לא הודו לו הרמב"ן והרשב"א ז"ל אלא החמירו בקדושין אלו להצריכה גט כדעת קצת מן הגאונים הראשונים ז"ל שלא בכל הדברים נאמר אפקעינהו רבנן לקדושיה מיניה אלא היכא דאתמר אתמר היכא דלא אתמר לא אתמר: