תשובות הריב״ש · חלק י״ד סימן ה׳

שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.

הטעם השלישי מפני פסול העדים מחמת עבירה כי אע"פ שתחלת השמד היה באונס ולא נפסלו לעדות מחמת השמד כיון שאין ב"ד עונשין אותו על זה שהרי אפי' באותן עבירות שהדין הוא בם שיהרג ואל יעבור אם עבר ולא נהרג לא קיים מצות ואהבת את ה' אלהיך וגו' ואם עשה כן בפרהסיא דהיינו בפני עשרה מישראל לא קיים מצות ונקדשתי בתוך ב"י ועבר על לא תחללו את שם קדשי וכו' מ"מ כיון שלא חללו אלא מתוך האונס ואין ב"ד עונשין אותו דאנוס רחמנא פטריה מולנערה לא תעשה דבר שהוא אזהרה לב"ד שנא יענשו האנוס וכמ"ש זה הר"ם ז"ל (בפ"כ מהלכות סנהדרין) לא נפסל לעדות וכמ"ש הר"ם ז"ל (פ"י מה' עדות) וז"ל איזהו רשע כל מי שעבר עבירה שחייבין עליה מלקות זהו רשע ופסול לעדות שהתורה קראה למחוייב מלקות רשע שלא' והי' אם בן הכות הרשע וכו' גם לשון הגמ' (בפ' זה בורר כו:) עני מרי ארבעין בכתפיה וכשר בתמיהה דאלמא כל שאין חייב מלקות לא נפסל לעדות ולזה האנוסים לא נפסלו לעדות מחמת השמד כיון שהיה באונס גם הרשב"א ז"ל כתב בתשובה ישראל שהמיר לעבודת ככבים מחמת יראה אע"פ שחטא ישראל הוא ואע"פ שהיה לו ליהרג ואל יעבור מ"מ כיון שמחמת יראה הוא עושה ר"ל מפחד שלא יהרגוהו כיון שאין עליו חיוב ב"ד בשביל כך וכתיב וחי בהם ולא שימות בהם ישראל הוא ושחיטתן מותרת ואין אוסרין יין במגען ע"כ. אמנם אע"פ שמחמת השמד שהיה באונס לא לפסל זהו במי שכשהוא בינו לבין עצמו נזהר מכל עבירות שבתורה בכל יכולתו אבל אם אפילו בינו לבין עצמו ובמקום שלא יראוהו עובדי ככבים עובר על אחת מכל עבירות התורה שחייבין עליהן מלקות כגון שאוכל נבלות וטרפות בין לתאבון בין להכעיס פסול לעדות הוא דקי"ל כאביי דלא בעינן רשע דחמס ואע"פ שתחלתו היה אונס הרי עובר עתה ברצון כיון שעושה כן אף בינו לבין עצמו ושלא במקום רואין שירא מהם שיעלילוהו וימסרוהו וכן אם יכול להשמט מן העובדי ככבים ואינו לשמט אלא הולך עמהם ועושה כמעשיהם לאכול מזבחיהם אין ספק שהוא נפסל בכך ואין צ"ל אם הוא עובד ככבים או מחלל שבת בפרהסיא בפני עשרה מישראל שזה עובד ככבים גמור הוא כיון שעתה עושה זה שלא מחמת אונס ולכן עידי אלו הקדושין אם אמת הדבר שעוברים כמ"ש בשאלה מבלי אונס ומכריח אותם הרי הן פסולין מה"ת ואין הקדושין כלום כמ"ש בטעם השני ואפי' לא נפסל כי אם הא' והשני נשאר כשר עדיין אין כאן בית מיחוש דהא ק"ל (בפ' האומר סה.) דהמקדש בעד א' אין חוששין לקדושין ואפי' שניהם מודי' זהו מה שנ"ל בזה ודברים ברורים הם וחתמתי שמי יצחק ב"ר ששת זלה"ה:
נחלת הכלל · Rivash Responsa, Vilna, 1879

על התשובה הזאת

זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הריב״ש, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.