תשובות הריב״ש · חלק קכ״ז סימן ו׳

אמנם השטר שעשו וחתמו מעצמם אברהם הסופר ממצראנייה ומאיר ב"ר אברהם וז"ל אנחנו פלוני ופלוני מודיעים שבשלישי בשבת בששה ועשרים לחדש אב שהוא כ"ט יום לחדש לוליו חדשי חמה שנת ה"א קנ"ט לב"ע למנין שאנו מונין פה בעיר פאג"ו דיתבה על כיף ימא ועל נהר וכו' בהיותינו הולכים על שפת הים אנחנו ור' יצחק ב"ר יחיאל שלשתנו יחד כאשר היה הולך ר' יצחק לתת הגט לביל"ה דונ"ה זוגתו בת ר' יחיאל ב"ר יקותיאל אחר כתיבת הגט ולא היה אדם אחר עמנו אמר לנו ר' יצחק הנזכר דעו שהגט שאתן לבילה דונה זוגתי הנזכרת אני אתן אותו בכח ובאונס שלא ברצון כי אדוני אבי ר' יחיאל מכריחני ליתנהו כדי לצאת הוא ובני ביתו מארימנ"ו שהם כלואים ואינם מניחים אותו לצאת משם ולעשות ענינם על כן אני מוכרח לתת גט זה אבל נגד רצוני הוא ואחר הדברים האלה לא זזנו משם כלל ממנו עד שנתן הגט ולא בטל שום מודעא בעת נתינת הגט וזה אנו יודעים באמת וכן אנו מודיעים ומעידים על כן אנו אברהם ומאיר הנזכרים מה ששמענו מפי ר"י הנזכר שלא בטל בעת נתינת הגט שום מודעא כתבנו וחתמנו כדי שימצא תמיד בכיוון הלשון שאמר ממש לא פחות ולא יותר והכל שריר וקים. אברהם תלמיד מתלמידי הסופרים ממרצאניה הדר עתה בפאג"ו מאיר ב"ר אברהם הספרדי ע"כ לשון הכתב שחתמו בו הנזכרים. ובאמת שזו היא הקשה בנדון זה שהעידו שלא בטל המגרש שום מודעא בשעת נתינת הגט. והנה יש כאן הכחשה לעדות ר' יצחק בר מתתיה הממונה על הגט ולעדות שמואל ב"ר בנימין שהוא עד א' מעדי הגט שהעידו שהשיב המגרש הן על בעול המודעות והוה ליה כשנים אומרים נתגרשה ושנים אומרים לא נתגרשה שתצא אא"כ נשאת נאחד מעדיה ושהיא ג"כ אומרת ברי לי (כתובות כב:) אבל עדיין צללו במים אדירים ועלה בידם חרם שאף אם לפי דברי אלו שאומרים שהמגרש אמר להם כשהיה הולך לתת הגט דעו שהגט וכולי ונחשוב לשון זה כאלו מסר מודעא בפניהם עדיין אין מודעא זו כלום שהרי כיון שהבעל קבל ממון על הגרושין הדר הו"ל גט כזביני כמש"כ למעלה ואין המודעא כלום אלא א"כ כתבו בה ואנן ידעינן ביה באונסיה ואלו לא כתבו בה כן וכיון שאין המודעא כלום הנה אף אם לא בטלה בשעת נתינת הגט כמו שהם אומרים אין הגרושין נפסלין שאין צריך בטול מודעי אלא למי שמסר מודעא שאז צריך לבטלה מההיא דערכין. וגם מה שאמר קודם נתינת הגט לדודו שהיה בוכה אני נותנו בכח גם מפני לשון זה לא היה צריך לבטול מודעי שכבר באר דבריו הוא עצמו מה היתה כונתו וכבר כתבתי למעלה שיכול הוא לבאר דבריו שהרי אף אם היתה מודעא גמורה יכול לבטלה כ"ש שיכול לבאר כונתו וא"כ אפי' לדברי אלו העדים שכתבו בכתב ההוא שלא בטל שום מודעא הגרושין קיימין וכשרים ועוד מה שחתמו בכתב ההוא אינו עדות שאינו אלא כמי שכותב לעצמו כדי שיזכור העדות אם יצטרך להעיד עליו בפני ב"ד כההיא דאמרינן בפ"ב דכתובות (כ.) כותב אדם עדותו על השטר ומעיד עליה אפי' לאחר כמה שנים שהרי כתבו הם עצמם בלשון הכתב ההוא כתבנו וחתמנו שמנו פה כדי שימצא תמיד בכיוון הלשון שאמר ממש לא פחות ולא יותר. וגם שלא כתבו בו הזמן שחתמו בו נראה שלא חתמו אלא לזכרון עצמם וגם שלא נעשה בצואת בעל דבר ולכן אין עדות זה כלום דבעינן מפיהם ולא מפי כתבם ואע"ג דבמודעא אין צריך לומר כתובו אבל מה שכתבו שלא בטל שום מודעא בשעת נתינת הגט עדות אחרת היא זו ואפי' לדעת ר"ת ז"ל שמכשיר לשלוח עדותו לב"ד בכתב ולא פסל אותו אלא באלם שאינו יכול לדבר אלא מפי הכתב זהו במי ששולחין לו ב"ד להעיד לפניהם אבל במי שותכב עדותו לעצמו שיהיה לזה דין שטר זה לא חשב אנוש. ועוד יש טעם אחר לקיים הגרושין לפי שאפשר שאין הכחשה בעדות אלו האחרונים עם עדות הראשונים לפי שאלו לא שמעו שאמר הן על בטול המודעות ולזה חשבו וכתבו בכתב ההוא שלא בטל שום מודעא כמו שהעיד א' מאלו העדים שהוא מאיר ב"ר אברהם ספרדי בפני שלשה והם שלמה ידידיה אביגדור ב"ר יהודה אלחנן משער אריה והעיד שהמגרש לא אמר להם היו עלי עדים ולא אמר להם דעו ולא זכרו ולא בטל גט ולא אמר להם מודעא זו אני מוסר בפניכם ולא היו דבריו כמוסר מודעא אלא כמספר דברים וכמצטער ובשעת נתינת הגט אמר זה הגט אני נותנו בכח ואז ה"ר יצחק בר ר' מתתיה אמר לו בכח אל תתנהו אלא ברצון ותבטל כל המודעות ותתנהו כתורה וכהלכה והוא לא השיב אלא מתוך דבריו נתן הגט וכו' ולכן כיון שה"ר יצחק ב"ר מתתיה הממונה על הגט מדעת ורצון הכתות הוא אמר למגרש שיתנהו ברצון כדת וכהלכה בביטול כל מודעי והוא נתן הגט מתוך דבריו הרי הוא כאלו בטלום בפירוש דקיי"ל כר' יוסי דהיה מדבר עמה על עסקי גיטה וקדושיה ונתן לה ולא פירש רבי יוסי אומר דיו כדאיתא בפ"ק דקדושין (ו.) והכא נמי הכי הוא. והא דאמרינן בערכין (כא:) דמדלא תנינן עד שיתן אלא עד שיאמר רוצה אני דהיינו עד דמבטל למודעיה היינו לומר דאע"פ שמתחלה לא היה רוצה לגרש ועתה נתרצה וגירש אין נתינת הגט לבדה מבטלת המודעא אבל בזה שהממונה על הגט אמר לו שיש לתת אותו ברצון כדת וכהלכה ושיבטל כל מודעא וכו' ושלא יתנהו בזולת זה והוא נתנו מיד ע"פ דבורו הרי זה כאלו פירש ובטל המודעות בפירוש מדקיי"ל כרבי יוסי ואם אלו לא ידעו להא דר"י והיו סבורין שכיון שלא בטל המודעות בפירוש לא מהניא ליה ולזה העידו שלא בטל שום מודעא אין לתמוה על זה דלאו כו"ע דינא גמירי. ועוד י"ל שאפילו יש הכחשה בין עדות הראשונים לעדות האחרונים שאלו אומרים שבטל והאחרונים אומרים שלא ביטל יש לנו להאמין לראשונים לפי שהם הוזמנו להעיד על כתיבת הגט ונתינתו וכל הצריך בו ודייקי בעדותן טפי אבל האחרונים לא הוזמנו להעיד בזה ואף אם הזמינם הבעל על המודעא ואמר להם דעו מכל מקום במה שמעידים שלא זזו ממנו עד שעת נתינת הגט בזה לא הוזמנו אלא שבאו למחזי ולא לאסהודי ולא רמיא מילתא עלייהו ואפשר ששמעו שענה הן ולא נתנו אל לבם וכמ"ש הר"ז ז"ל בספר המאור על הא דאמרינן בפרק שבועת הדיינין (שבועות מא:) ההוא גברא דא"ל לחבריה הב לי מאה זוזי דאוזיפתך אמר ליה ולא פרעתיך בפני פלוני ופלוני אתו פלוני ופלוני ואמרו להד"מ אמר רב ששת הוחזק כפרן רבא אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש אמר לה ולאו אדעתיה וקיי"ל כרבא ועל האי פסקא קשיא הא דאמרינן בפרק גט פשוט (בבא בתרא קע.) דרב יצחק בר רבי יוסי הוה מסיק ביה ההוא גברא זוזי ואמר ליה פרעתיך בפני פלוני ופלוני ואסיקנא התם יבאו פלוני ופנוני ויעידו דצריך לברר ותירץ הרב הנזכר דהא דפרק גט פשוט מיירי שהוא אומר שהוזמנו העדים ההם על הפרעון וכיון שהוזמנו דייקי אבל ההיא דפרק שבוע' הדיינין מיירי שלא הוזמנו להעיד אלא שטוען שראו הפרעון ומשום הכי לא דייקי ואפשר שפרע בפניהם ולא נתנו אל לבם ומשום הכי קיי"ל כרבא והוא ז"ל גורם מילתא דלא רמיא עליה דאיניש לאו אדעתיה ועל העדים אומר כן ואע"פ שיש תירוצין אחרים בקושיא זו מ"מ למדנו מדבריו שיותר יש לסמוך על דברי העדים שהוזמנו להעיד מאותן שלא הוזמנו להעיד דכיון דלא רמיא עליה לא דייקי ועל מה שראו ושמעו יעידו שלא ראו ולא שמעו ועוד שלעול' הוא עדות יותר ברור המעידים ששמעו מן המעידים שלא שמעו לפי שאפילו היה שם אולי יהיה לבם פונה לדבר אחר כשהמגרש השיב הן על בטול המודעות שהיא מלה קצרה וגם שאולי הבעל אמרה בקול נמוך שלא ישמעו קרוביו שהיו שם אשר צר להם על הגרושין והוה ליה כשנים אומרים ראינוה שנתגרשה ושנים אומרים לא ראינוה שנתגרשה דאמרינן התם בפ"ב דכתובות (כג.) דאם נשאת לא תצא דעבדי אינשי דמגרשי בצנעה ואע"ג דהתם אמרינן דלכתחלה לא תנשא היינו התם שכל הגרושין הם בספק דאיכא למימר אם איתא דאיגרשא קלא אית לה למילתא כיון דדיירי בחצר אחד אבל בנדון זה הא איכא קלא דאיגרשא כדת וכהלכה ובבטול כל מודעי אלא שאחר זמן באו אלו להוציא לעז על הגט לומר שהם היו שם ולא בטל מודעא ואין עדות זו אלא כאומרים שהם לא שמעו ובהא ליכא למימר אם איתא שהשיב הן על בטול המודעות הם היו שומעים ולכן אפילו לכתחלה היתה מותרת לינשא. סוף דבר מכל מש"כ נ"ל כי זאת בילה דונה יושבת עם בעלה הב' בכשרות ובניה ממנו כשרים גמורים והמוציא עליהם ועליה דבה ושמץ איש רע ובליעל מעול וחומץ ולתת בברותם רוש ולענה ולצמאם להשקותם חומץ ירא שמים וטהר ידים יוסיף אומץ. כי כבר נראה שכל אותם שהיתה ידם במעל הזה הם אנשים רעים וחטאים חוקקים חקקי און ומכתבי עמל מתחת שרשיהם יבש וממעל קצירם ימל חשבו רעות בלב על האשה היושבת לבטח זכה בלי פשע ובלי עון חפה לשום אותה לשמצה לשמה ולקצפה וממצבה להדפה ולהחשיך צר ואור בעריפה ואם החרדים אל דבר ה' וחושבי שמו ידם עליהם תקפה ראוי להם לקנא קנאת השם ולהיות מתוחה כנגדם מידת דינם קשה לא רפה כדאמרינן בפרק ואלו מגלחין (מועד קטן טז.) דמחרימין ונצינן ולייטינן ומחינן ותלשינן שערי וכפתינן ואסרינן ועבדינן הרדפה ועל מנחם ב"ר שבתי קשת גבורים עריה תעור כי לפי דברי העדים החוקקים חקקי און הוא יעצם להדיח כזב ירצו והוא היה בכל אלה ראש הפעור ואמרו רז"ל בפ"ק דקדושין (ו.) כל מי שאינו יודע בטיב גיטין וקדושין לא יהא לו עסק בהם וקשין לעולם יותר מדור המבול וכן אמרו (שם יב:) רב מנגיד אמאן דמסר מודעא אגיטא ומאן דמבטל גיטא וכו' אף כי המגרש הזה אשר בידו אחת לוקח הון רב כדי לגרש ואחר מכוון לעקור ולשרש ואין לך אונאה גדולה מזו והאיש אשר העליל אותה והלשינה אל ההגמון ומסר אותה בגוף ובממון למען תקראנה לה שתי אלה ביום אחד שכול ואלמון הרבה אשמה הוא אמו"ן וראוי להענישו ולכוף ראשו כאגמון ולהלקותו ברצועה ומקל לח ולוז וערמון גם כי נודע בכל המון כי כל אשר היתה ידם במעל הזה פסולים לעדות כמ"ש הרמב"ם ז"ל (סוף פרק י"א מהלכו' עדות) וז"ל המוסרין והאפקורסין לא הוצרכו חכמים למנות אותן בכלל פסולי עדות וכו' ועל ה"ר יצחק ב"ר מתתי' הממונה על הגט עם היות בדעת ידבר ודבריו בהשכל קורא אני עליו המקרא הזה משיב חכמים אחור ודעתם יסכל כי השטר קבלת עדות מעדי הגט שנעשה בשני בשבת בשמונה ימים לחדש תשרי שנת חמשת אלפים ק"ס לבריאת עולם וחתמו בו שלשה דיינים אלחנן משער אריה שמואל ב"ר דניאל שלמה ידידיה ב"ר מתתיה כמ"ש בקונטרס החתימות בארוכה ועשוי כהוגן וכשורה לו נעשה מיד אחר נתינת הגט וכן שיקרעו הגט ויתירוה להנשא ויעמידו היתרה על שטר המעשה ההוא הנה כל אלה התרעומות היו בטלים כי לא היה חותם אחר זה שמואל ב"ר בנימן בכתב שבתי ואליהו וכן רבי מנחם ב"ר אברהם לא היה אומר שאינו זכור אם השיב הבעל הן וגם שבתי ואליהו לא היו חותמין הכתב ההוא ולא היו חוקרים העדים וגם הבעל לא היה מוציא לעז על הגט ולא הוה מהדר אזיופא ואחר אותן העדים שנראה מעדותן שהם עדי שקר כי ידע שיגע לריק ואף אם אין מנהג הארץ ההיא לעשות בגרושין כדרך הזה וכמו שאנו נוהגין בכלם הנה באלו הגרושין אשר עברו בהן כמה קטטות ומריבות וכמה קטרוגין שנאות ואיבות ושנעשו על אף קרובי המגרש ראוי היה לפקוח עינים בכל טצדקי ובכולהו גוני לתקן כל מאי דאפשר לתקוני אמנם שגיאות מי יבין והמטים עקלקלותם עתידים ליתן את הדין כי הכל נתון בערבון ויקבלו תשובתן הרובין. יצחק ב"ר ששת זלה"ה: