תשובות הריב״ש · חלק ק״ח סימן ב׳

תשובה כבר ידעת שהריא"ף ז"ל סובר דנאמנות מועיל לגבות מן היורשין כל שפירש בין ממני בין מיורשי כתנא קמא דמתניתין דבפרק הכותב (כתובות פו:) ואע"ג דאפסיקא הלכתא התם כאבא שאול דאמר בין נקי נדר בין בלא נדר וכו' אין היורשין משביעין אותה אבל מה אעשה שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה ולפום פשטא משמע דס"ל שאין כח בידו להתנות לעקור תקנה זו דעת הרי"ף ז"ל דדוקא בדלא נדר ובנקי נדר הוא דיורשין משביעין אותה אבל אם פטרה בפירוש בין ממנו בין מיורשיו מהני לה פטורא ואין היורשין משביעין אותה כפשטא דמתני' נראה מדבריו שהוא מפרש מלתיה דאבא שאול הכי מן הדין לא היו יכולין היורשין להשביעה לא על אפטרופיא ועל פגימת שטר אבל כיון דתקינו חכמים שהבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה מסתמא זה לא נתכוון לעקור תקנת חכמים אנא אם כן פירש בהדיא וכמו שהאריך הריא"ף ז"ל בהלכות וכן דעת הרמב"ם ז"ל (פט"ז מה' אישות) וכן בח"מ בסימן ע' וכן דעת הראב"ד ז"ל גם הוסיף שאפילו ללקוחות מועיל נאמנות אם פירש וכן דעת ר"ח ז"ל דאפי' ללקוחות מועיל נאמנות כדפירש וקנו מידו דאית ליה קלא ולקוחות אינהו דאפסידו אנפשייהו שקנו אחרי כן וא"כ בנדון זה אם בכתובה של זו כתוב נאמנות בין ממנו בין מיורשיו כשני עדים כשרים לעולם אין להם להשביעם ואע"פ שנהגו להשביעה האלמנה שבאה לגבות כתובתה מן היורשין זהו לכתחלה לחוש לדברי המפרשים ז"ל שפוסקים דאין נאמנות מועיל לגבי יורשין ואפי' במפרש דכיון דס"ל לאבא שאול דבלא נדר ונקי נדר משמע בין ממנו בין מיורשיו הרי הוא כאלו אמר כן בפי' ואפסיקא הלכתא כותיה וכן משמע ממאי דאמרינן לקמן דר"ש כאבא שאול ורבי שמעון קאי אמתניתין שפטרה בפירוש ולריא"ף ז"ל צריך לומ' דר' שמעון עדיפא מדאבא שאול ומוסיף על דבריו ולא אפסיקא הלכתא כר"ש אלא כאבא שאול וכגון שלא פטרה בפירוש אלא בסתם אבל בדיעבד להפסידה כתובתה כשאינה יכולה לישבע או שמתה ולא נשבעה אין מפסידין אותה כתובתה וכ"כ הרב בעה"מ ז"ל בשם חכמי נרבונא ז"ל דאפי' למאן דס"ל דאין נאמנות מועיל לגבי יורשין מיהו שטר שיש בו נאמנות מיורשין ומת לוה בחיי מלוה לא דיינינן ליה בדינא דרב ושמואל דאמר כבר נתחייב מלוה שבועה לבני לוה ואין אדם מוריש שבועה לבניו אלא דאם הוא קיים ישבע וטעמא דמילתא דהא אמרינן התם בשבועות דדיינא דעבד כר' אלעזר עבד ואע"ג דלכתחלה עבדינן כרב ושמואל היכא שיש בו נאמנות עבדינן לכתחלה כר' אלעזר דכיון דמדינא מהני נאמנות אלא דרבנן עשו חזוק לדבריהם שלא לעקור תקנתם בתנאי הכי לא דיינינן ליה בתרי קולי קולא דאבא שאול וקולא דרב ושמואל כך כתוב בספר המאור וכתב שזו סברא נכונה וכן שבחוה מן האחרונים ז"ל וכן כתבתי אני בתשובה לתלמסאן זה לי יותר משמונה שנים וכן יש לומר בנדון זה שכיון שיש כמה גאוני עולם סוברין שנאמנות בפי' מן היורשין מועיל אין להפסידה כתובתה לזו בשביל החשד שהרי אפילו העידו עליה מאה עדים שנפרע מכתובתה בפניהם היא נאמנת יותר מכלם שהרי האמינה כשני עדים ותרי כמאה ומאה כתרי כדאיתא בפ' שבועת הדיינין (שבועות מב.) וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ' טו מה' מלוה ולוה) ועוד שדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א ז"ל שאין נעשה חשוד על השבועה מפני שעברה על שבועת בטוי להבא שהרי בשעת שבועה לא יצאה שבועה מפיה לשקר ולא דמיא לשבועת שוא דתנן במתניתין ולא חשדינן לה בהכי שתעבור על שבועת ב"ד שבשעת שבועה תצא מפיה לשקר כמ"ש זה בספר מגיד משנה (פ"ב מה' טוען ונטען) והחרם שהחרימו הקהל הרי הוא כשבועה להבא וגרע מיניה שהרי לא יצאה שבועה מפיה כלל ועוד שאפי' לא היה לה נאמנות ונאמר שהיא חשודה ולא תוכל לישבע לא תפסיד כתובתה מפני זה בנדון זה שאין היורשין שכנגדה יכולין לטעון אותה טענת ודאי אלא טענת ספק ובידה שטר מקוים ואין שכנגדה יכול לישבע וליפטר שבועה המכחישתו בברי וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ב מהלכות טוען ונטען) שאם הי' חשוד מן הנשבעין בטענת ספק אינו נשבע לפי שהוא חשוד ואין שכנגדו נשבע נפי שלא נתחייב זה שבועה מן התורה ולפי שאין התובע טוענו טענת ודאי כדי שישבע על טענתו עד כאן. ונראה שדבריו ז"ל אפי' בנשבעין ונוטלין כמו שבאר בפיסקא הסמוכה לזה שכתב שאם נתחייב החשוד שבועה מדבריהם והוא מן הנשבעין ונוטלין אינו יכול לישבע וליטול אלא שכנגדו נשבע שבועת היסת ונפטר וכן פוגם שטרו וכל כיוצא בו שהיה חשוד וכו' וכל זה בשכנגדו טוען ברי ולכן כ' הרב ז"ל שנשבע היסת ויפטר מן השטר וגם בזה שטוען ברי חלק עליו הראב"ד ז"ל בהשגות וז"ל א"א איני מודה בזה אלא שנוטל בלא שבועה שאין פוסלין שער מקויים מפני שבועה דרבנן וא"ת הא דרב ושמואל הא אמרינן הבו דלא לוסיף עלה ע"כ וכ"כ ר"מ הלוי ז"ל והרב בעל מ"מ מהפך בזכו' הרמב"ם ז"ל כתב בזה שאין בידו להכריע ולפי זה יפה כח החשוד כשיש בידו שטר ממי שאינו חשוד שהחשוד נוטל בלא שבועה וכ"כ בעל המאור ז"ל בספרו שהפוגם שטרו והוא חשוד וכן עד אחד מעיד שהוא פרוע וכל אותן שדינן ניטול מן התורה בלא שבועה אלא שחכמים החמירו עליהם והטילו עליהן שבועה כל אלו אם הם חשודין נוטלין בלא שבועה ואין אומרים בהן שכנגדו נשבע ונפטר דתקנתא לתקנתא לא עבדינן כדאמרינן בגמ' (בפרק שבועת הדיינין מא.) ובפ"ק דמציעא (ה:) גבי שבועת היסת חוץ מן הבא ליפרע מנכסי יתומים והוא חשוד שזה כיון שאינו יכול לישבע משלם דהוה ליה כההיא דרב ושמואל דמת לוה בחיי מלוה שאין אדם מוריש שבועה לבניו והא נמי דכותה ולא מוסיפין עלה מידי דהיא היא לפי שהרב ז"ל סובר דהך תקנתא דהבא ליפרע מנכסי יתומים היא קבועה מאד ואין כח בידו נעקרה אפי' ע"י נאמנות בפירוש לגבי יורשים אלא דאם יש בו נאמנות לגבי יורשין לא דיינינן ליה בתרי קולי כמ"ש למעלה בשמו ז"ל וא"כ בנדון זה לכל הדעות כיון שיש נאמנות בשטר הכתובה בין ממנו בין מיורשיו כמו שרגילין הסופרים לכתוב בכל הכתובות אף אם היא חשודה ובאה ליפרע מן היתומי' נוטלת בלא שבועה כ"ש שכבר כתבתי למעלה שאין האשה הזאת נעשית חשודה על השבועה מפני שעברה על החרם שהחרימו הקהל כדעת רש"י והרמב"ן והרשב"א ז"ל בתשובה וגם שלדעת הרי"ף והר"ם ז"ל ואחרים היא נאמנת בכתובתה יותר מק' עדים ואינה נעשית חשודה על פיהם ולזה אין מונעין מלהגבות לה כתובתה בשבועה אם לא תחשבוה בחשודה כדרך שמגבין לכל הנשים או שלא בשבועה אם תחשבוה בחשודה כיון שיש נאמנות בכתובה אפי' מיורשיו: