תשובות הריב״ש · חלק ק״ח סימן ג׳

אמנם רואה אני שהאשה הזאת כיון שהושיבה בעלה חנונית בחייו והית' נושאה ונותנת בתוך הבית הרי היורשין יכולין להשביעה ולא אפטרופא שנעשית בחיי בעלה כי מ"ש במשנה גבי הלכה מקבר בעלה וכו' (כתובות פו:) ואם עשתה אפטרופיא יורשין משביעין אותה על העתיד ואין משביעין אותה על העבר ופרש"י ז"ל דהך בבא אפטרה הבעל קאי והכי תניא בהדיא בתוספתא וכן הסכימו האחרונים ז"ל דמיירי בשפטרה בין ממנו בין מיורשיו ואז אין היורשין משביעין אותה על העבר ומפרשינן בגמ' דעל העבר היינו על אפטרופיא שנעשית בחיי בעלה ולמסקנא אפי' במה שנשאה ונתנת בין מיתה לקבורה כרב מתנה דסבירא ליה הכי בגמרא (שם פז.) כדי שלא תהא מניחתו ותתעסק בקבורתו וזה דעת ר' יונה בירושלמי דאף כשפטרה בין ממנו בין מיורשיו משביעין אותה על העתיד שאין תנאו מועיל אלא שאין היורשין משביעין אותה על מה שנתעסקה בחיי בעלה אבל לא על העתיד ור' יוסי פליג עליה התם וסבר דאם פטרה אף מיורשיו אין משביעין אותה אפילו על העתיד ומתניתין בשפטרה ממנו דוקא ולא מיורשיו ולכולי עלמא כל שפטרה בין ממנו בין מיורשיו אין משביעין אותה על העבר מ"מ בנדון זה אין כאן פטור לא ממנו ולא מיורשיו דבמתני' תנן כתב לה נדר ושבועה אין לי עליך וכו' ולשון זה כולל אפטרופסות ומה שנשאה ונתנת בתוך הבית ופגימת כתובה אבל בלשון שרגילין עתה הסופרים לכתוב בכתובות איני רואה שיהיה נכלל בלשון ההוא מה שנעשית אפטרופא בחיי בעלה שהם כותבין וכל זמן ששטר כתובה זה יוצא וכו' תהא נאמנת וכו' לומר לא נפרענו בלא שום שבועה קנה וכו' כב' עדי' כשרים לעולם ולשון זה אינו כולל שום נאמנות על מה שנשאה ונתנת בחייו שלא יוכל הוא להשביעה או יורשיו אלא שבפרעון כתובת' היא נאמנת ואין נמנעין מלהגבותה כתובתה מחמת שום טענה אבל עדיין נשאר ליורשין דין עליה להשביע' על מה שנשאה ונתנה בתוך הבית בחיי בעלה ואם יש עדים כנגדה מחייבין אותה אלא שהעדים שהעידו כנגד זה בכח החרם שהחרימו הקהל נראה שנתקבלו שלא בפניה וידעת שאין מקבלין עדים אלא בפני בעל דין ואם קבלום אין דנין על פיהם וכ"ה בירושלמי וכ"כ הרשב"א והרמ"ה ז"ל וכ"כ בספר ח"מ (בסי' כ"ח) ולכן צריך שיקובל העדות בפניה שנית וזה יותר טוב ליתומים שיכחישוה העדים בפניה כי מעתה לא יחזרו בהם אחרי שכבר העידו בכח חרם וגם אתם תאיימו עליה להפחידה בכל מיני איומין והפחדות כדי שתודה להתפשר עם היורשי' אחרי שמפורסם ביניכם הערמות והאונאות שהיתה עושה עם בעלה כמ"ש בפ' אלו מציאות (בבא מציעא כד.) מר זוטרא חסידא אגניב כסא דכספא מאושפיזיה חזייה לההוא בר בי רב דמשי ידיה ונגיב בגלימא דחבריה אמר האי הוא דלא איכפת ליה אממונא דחבריה כפתי' ואודי ובפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לב:) מסקינן בגמרא דבדין מרומה בעינן דרישה וחקירה. אמנם אני מתפלא בענין זה הפלא ופלא שהרי העלוב אניוסף עבו נ"ע היה בקי הרבה בטיב משא ומתן מהיר וזריז ופקח בעסקיו ובסחורותיו ואיך אפשר שירד מנכסיו כל זה השעור הנזכר ולא היה מגיש עצומותיו לפני ב"ד או שופטי הארץ לחפש בבתי כל אותן שנפל עליהן החשד וכ"ש שהיה רואה חורגו סוחר עתה ובבואו בביתו בא בכנף בגדו ומה שהיה צועק בשוקים וברחובות מה הועיל לו והיה צועק ואינו נענה והיה לו לגרש כלם מביתו עד יתבררו הדברים ויתלבנו וכן יש ליפלא אם בימי חליו הוציאו סחורותיו מן הבית עד שלא מצאו במה לכסותו וכי לא היו בניו הגדולים מבקרים ומשמשים אותו ואיך טח מראות עיניהם והוכו בסנורים שלא יראו בהרק הסחורות מן האוצרות והחפצים מן הבית סוף דבר כל אלה נפלאת ממני ולא אדע ובאמת כי אותו הנפח שעשה לה שני מפתחות בהסתר פנים מן הבעל ולקח בערכם ממנה כפולה אחת ראוי ליענש על בלי הגיד לבעל שכבר היה לו להבין שלא לחנם רבתה במחיר המפתחות אלא שהיתה כונתה לגנוב מנכסי בעלה והנה הוא מסייע ידיה בזה דלא עכברא גנב אלא חורא גנב וכן המעידים שהיו קונים הסחורות ממנה בזול פחות משליש בערכם והיתה אומרת להם להעלים מבעלה גם אלה עשו איסור ואע"פ שהיתה נושאת ונותנת בתוך הבית שלא לחנם היתה מוכרת להם בזול אלא שכך דרך הגונבים וכבר אמרו ז"ל בפ' הגוזל בתרא (בבא קמא קיח:) שאפי' הדברים שמותר ליקח מן הרועים ומשומרי פירות ומן הנשים וכלם שאמרו הטמן אסו'. סוף דבר בענין כתובת האלמנה שורת הדין שהיא נאמנת יותר ממאה עדים כיון שיש לה נאמנות בין ממנו בין מיורשיו ואין כח בעדים לשום אותה חשודה וגם לא מפני שעברה על החרם כיון שלא יצאה שבועה מפיה וא"כ הרי היא ככל הנשים בכתובתה זולתי אם יראה בעיניכם שלא למהר להגבותה כתובתה עד שיצא לאור דין היתומי' בענין מה שנשאה ונתנת בתוך הבי' שאין הנאמנות מספיק לזה ובזה אם העדים מספיקין לחייבה אחר שיעידו שנית בפניה הנה מה טוב וכן לאיים עליה ולהפחידה עד שתודה להתפשר עם היורשין וכל מה שימצא ברשותה או שהפקידה אצל אחרים הכל בחזקת נכסי הבעל ואם היא תאמר שבאו לה ממקום אחר עליה להביא ראיה וכן לחקור על אמה ועל בנה מה בידם וברשותם ומאין בא להם וזה בדרישה עצומה ואם יוציאו מפיהם מילין שהפקידה להם האלמנה ואחר כל זה תשבע האלמנה בנקיטת חפץ שבועת האפטרופין וטוב להם ליתומים שלא לדון אותה בחשודה שאם היינו אומרים שהי' חשודה לא היתה נשבעת ולא היו היורשים שכנגדה נשבעין ונוטלין כיון שטוענין בספק וגם אביהם לא היה טוען טענת ברי אלא שהיה אומר שהוא מוצא חסרון בסחורותיו וחושב שאשתו גונבת משלו וכמו שכתב הר"ם ז"ל (פ"א מה' טוען ונטען) שכגון זה הוא טענת ספק אם אמר לחבירו א"ל אבא שיש לו אצלך מנה או שאמר צוה לי בפני עדים שיש לו אצלך מנה או דבר פלוני נגנב מביתי ולא היה שם אלא אתה קרוב בעיני שאתה גנבתו חשבתי מעותי ומצאתי חסר שמא אתה הטעיתני בחשבון והנתבע אומר אין לך בידי כלום הרי זה פטור אף משבועת היסת וזה לפי ההקדמה שהקדים שאין משביעין שבועת היסת אלא על טענת ודאי וכן בחשוד כתב (בפ' ב') שאם הי' חשוד מן הנשבעין בטענת ספק אינו נשבע לפי שהוא חשוד ואין שכנגדו נשבע לפי שלא נתחייב זה שבועה מן התורה ולפי שאין התובע ודאי שישבע על טענתו ע"כ. זהו בריב האלמנה אבל בבנה כבר נראה מן השאלה שהיה סוחר ויושב לו בחנות וא"כ הרי אפשר לומר דמעסקי סחורתו והשתדלותו קמץ דלא גרע מעיסתו ולזה אין צריך להביא ראיה על מה שברשותו שיהיה שלו אבל היתומים צריכים להביא ראיה ולכן באותן קופות גדולות של שעורים שמעידין העדי' יקובל עדותם שנית בפניו וישמעו טענותיו והדיין ידין ביניהם משפט צדק ולענין השק גדול של שעורים ואחר של פולין ששואל בן האלמנה מן היתומים ושנים מהם אותן שאינן קרובים לו האחד בן י"ח והאחר בן י"א מעידים לו שאמת כדבריו בזה במה שהוא כנגד אחיהם אין עדותן עדות מפני שהן פסולין להם מחמת הקורבה בין לזכות בין לחובה אבל במה שמגיע לחלקם באותן השקים הודאתם הודאה ומשנה שלמה שנינו בפ' יש נוחלין (בבא בתרא קלד.) האומר זה בני נאמן זה אחי אינו נאמן ונועל עמו בחלקו ובנדון זה ג"כ אע"פ שאין נאמנין בחלק אחיהם נאמנים הם במה שמגיע לחלקם וא"צ לומר בגדול שהוא בן י"ח אלא אפי' בקטן שהוא בן י"א שהרי הוא הגיע לעונת הפעוטות ומקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין וכן מתנתו בהן מתנה וכתב הרמב"ן ז"ל דמחילתו מחילה ג"כ דאע"ג דעדיין קטן הוא ואמרינן בעלמא דיתמי לאו בני מחילה נינהו היינו בסתם כגון באונאה פחות משתית דבשאר ב"א הוי מחילה וביתמי לא הוה מחילה אבל במה שמוחלין לדעת כיון שהגיעו לעונת הפעוטות ומתנתם מתנה במטלטלים ה"נ מחילתן מחילה ולזה הודאתם בזה הודאה: