תשובות הריב״ש · חלק ק״ז סימן ד׳

ולענין מזונות האלמנה שתהיה נזונת לעולם ואין יכולת ביד היתומים להפקיע מזונותיה בפרעון כתובתה בלא רצונה כבר ידעת שזה מחלוקת במשנה (כתובות נב:) כי אנשי ירושלים היו כותבין כל ימי מיגר אלמנותיך בביתי וכן אנשי הגליל אבל אנשי יהודה היו כותבין עד שירצו היורשים ליתן לה כתובתה ונחלקו בגמרא רב ושמואל רב אמר הלכה כאנשי יהודה ושמואל אמר הלכה כאנשי גליל ואמרינן נמי בבל וכל פרוורהא נהוג כרב נהרדעא וכל פרוורהא נהוג כשמואל והרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל פסקו כשמואל וכן הסכימו כל האחרונים ז"ל וכ"ה בתוספתא שאר כל הארצות כותבין כאנשי ירושלים וכן בירושלמי רבי אבהו אמר קסרין כיהודה ושאר ארצות כירושלים ולכן מן הסת' יש לנהוג כן אבל אם יש מקום שנהגו כיהודה וכרב הולכין אחר מנהגם כדמשמע מההיא בת מחוזא דהות נסיבא לנהרדעא (שם נד.) וכן ממ"ש בירושלמי דקסרין כיהודה אע"פ שאינה מבבל ופרוורהא דמארץ ישראל היא אלא שכיון שנהגו כן הולכין אחר המנהג שהכותב על דעת המנהג הוא כותב ואנחנו בבואנו בזאת הארץ לא ראינו מנהג בזה כי תושבי הארץ לא היו נוהגין בדיני תורתינו כי אם לפני שופט ישמעאלי' יובא כל ריב וגם קהל מיורקה אשר רוב קהלנו מהם לא היו נוהגין שם כי אם בדין הישמעאלי' ולזה אין להביט במנהגם כי אין להם מנהג לפי דין תורתינו ולזה נהגנו כאנשי גליל כפסק הריא"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל והאחרונים ז"ל וכי ראו הקהל שנכסי היחידים מועטים ואם האלמנה תהיה נזונת לעולם לא ישאר דבר ליתומים עשו תקנות בעניני הנשואין הנעשים מהיום ההוא ואילך כי לא ראו לגרוע זכות הנשים בנשואין שנעשו כבר אבל ישארו על דין התלמוד וזה כמו שמונה שנים שנעשו התקנות ההם ומהם שכל זמן שירצו היורשין לפרוע לה כתובתה ולסלקה מזכות מזונותיה שיהא רשות בידם זולתי בג' חדשים ראשונים וכן תקנו לתועלת היתומים שהתוספת הנהוג לכתוב לבתולות שלא יגבו ממנו כלום זולתי אם תתגרש שלא ברצונה אבל במיתת הבעל לא תגבה מן התוספת כלום ודי לה שתגבה עקר כתובה והנדוניא שהכניס' בבגדי' יותר משווים והיא עצמה בלתה אותם וגם המעות הנשארים מן הנדוניא הוציא קצתם בצרכי הנשואין ועתה תגבה הכל האלמנה במעות משלם אין ראוי שתגבה התוספת מן היתומים ועוד תקנו אז תקנות אחרות וכל הנושא מן אז והנה על דעת התקנות ההם הוא נושא וכן כותבין בכתובה כהוגן וכתקון חכמים על פי התקנות שתקנו קהל אל גז"איר יצ"ו: