תשובות הריב״ש · חלק ק״ז סימן ב׳

תשובה טענת בני הראשונה המקבלי מתנה לתבוע חלק על הנשאר מן הירושה לבנים האחרים אינה טענה כי לפי הנראה מלשון השאלה שהמת נתן כל שאר נכסיו לבני השניה בתורת ירושה וא"כ אפילו הוריש להם יותר מחלקם הראוי להם מדין ירושה דבריו קיימין כיון שהם ראויין ג"כ ליורשו ומתני' היא (בפ' יש נוחלין קל.) האומר איש פלוני ירשני במקום שיש בת בתי תירשני במקום שיש בן לא אמר כלום ריב"ב אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ואפסיקא הלכתא בגמרא כריב"ב ואמרינן דטעמיה משום דאמר קרא והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתלה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה זולתי היכא דאיכא בכור שאינו יכול למעט חלקו בלשון ירושה כדמסיק קרא לא יוכל לבכר וכו' כדתנן הרבה לאחד ומעט לאחד והשוה להם את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום וכמ"ש הריא"ף ז"ל בהלכות והרמב"ם ז"ל (בריש פי"ב מה' זכיה ומתנה ופ"י מה' נחלות). ולענין מזונות האלמנה אם תגבה מן המקבלי מתנה אם לא בזה נראה שכיון שבני הראשונה זוכים בנכסים בדבר קצוב ובסך ידוע ובני השניה יורשים בכלל שאר נכסיו כל זכות האלמנה מכתובה ומזונות מוטל עליהם וכ"א בתוספתא האומר תנו מאתים זוז לפלוני ות"ק לפלוני ופלוני יירש שאר נכסי יצתה עליהם כתובת אשה וב"א גובה ממי שיורש שאר נכסיו ע"כ. וכ"כ הרשב"א ז"ל דלגבי היורשים הוו מקבלי מתנות כנכסים משועבדים ונכסי היורש בני חורין ואין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש בנ"ח כמ"ש זה בשם הרשב"א ז"ל בספר מגיד משנה (פ"י מה' זכיה ומתנה) וכ"כ זה לאחרונים ז"ל ובשם ר"י ז"ל. אמנם אם אין נכסי היורשין מספיקין למזונות האלמנה בזה מגבין ממקבלי מתנות שכ"מ דאע"ג דקיי"ל (גיטין מח:) דאין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים אלא מנכסים בנ"ח אין מתנת שכיב מרע כנכסים משועבדים לפי שאין מתנת ש"מ קונה אלא לאחר מיתה וכבר קדמה זכות האלמנה במזונות וזה מתבאר בפ' יש נוחלין (קנג.) דאמרינן התם ההוא שכיב מרע דאמרו ליה נכסיה למאן דלמא לפלוני אמר להו אלא למאן פירוש ולא ביאר לא לשון מתנה ולא לשון ירושה אמר ר"ה אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה סבר ר"א בר אהבה למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו נזונת מנכסיו ואם לאו אין אלמנתו נזונת מנכסיו א"ל רבא מיגרע גרע השתא ומה בירושה דאורייתא אמרת אלמנתו נזונת מנכסיו במתנה דרבנן לא כ"ש פירש במתנת שכ"מ דמדרבנן בעלמא היא שקונה כדי שלא תטרף דעתו עליו כדאיתא (בפ' מי שמת קמז:) וכ' הרי"ף ז"ל אלמא במתנת שכ"מ נמי אלמנה נזונת מנכסיו ואי קשיא לך הא דתנן אין מוציאין לאכילת פירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תה"ע והכא אמרינן אלמנתו נזונת מנכסיו ההיא במשעבדי מחיים כגון מתנת בריא ומכירה אבל מתנת ש"מ דלא קניא אלא לאחר גמר מיתה לא דחיא תקנתא דרבנן דמזונות אלמנה זה כתוב בהלכות הרי"ף ז"ל ועוד האריך וכ"כ הרמב"ם ז"ל (פ"ח מה' זכיה ומתנה ופי"ט מהלכות אישות) וכ"כ רבינו שמואל ז"ל בפירושיו וכן בספר ח"מ (בסי' רנ"ב) ואע"ג דאמרינן בכתובות (בפ' מציאת האשה סט.) גבי אחין שמכרו או משכנו מוציאין לפרנסה ואין מוציאין למזונות אע"פ שכבר קדמו מזון האשה והבנות שאני התם שהוא קנין בריא דהוי מדאורייתא אבל מתנת ש"מ דלא קניא אלא מדרבנן כירושה שויוה רבנן ולא הייא כמשעבדי וכן דעת הרב ן' מיגש ז"ל וגם אומר הרב ז"ל דאפי' מלוה על פה גובה ממתנת ש"מ והרמב"ן ז"ל הקשה מההיא דאמרינן ואחריו לפלוני ואחריו לפלוני גובה מן האחרון ומפרשים טעמא בגמרא בפרק הניזקין (גיטין נ:) משום שאין נפרעים מנכסים משועבדים במקום שיש ב"ח אלמא שמתנת שכ"מ כמשועבדין ודחק לתרוצה במתנת שכ"מ במקצת וה"ה לבריא אלא דנקט שכ"מ אורחא דמולתא והרשב"א ז"ל תירץ דשאני התם דליכא פסידא למלוה אלא בין בינונית לזיבורית דמ"מ גובה הוא חובו אבל במקום שיפסיד ב"ח חובו לגמרי ודאי טריף ממתנת שכ"מ וכן במזון האשה והבנות ומלוה על פה דכירושה שויוה רבנן למתנת שכ"מ וכ"כ כל זה בספר מגיד משנה (פ"ח מה' זכיה ומתנה) ויש מביאין ראיה עוד לדברי הרי"ף ז"ל מדאמרינן בכתובות (פ' נערה נד:) קריביה דרבי יוחנן הוה להו איתת אבא דהות מפסדא מזוני אמר להו ר"י זינו אמרו לאבוכון דנייחד לה מזוני ופליג עליה ר"ל דכ"ש שריבה לה מזונות ואם איתא ניסבינהו עצה דליתיב להו נכסיה במתנת שכ"מ ושוב אין לה מזונות דבשלמא מתנת בריא מחיים לא הוה בעי למתן להו. ועוד דא"כ בטלת מזון האשה והבנות כי רוב בני אדם מחלקין נכסיהם בשעת מיתתן ומה הועילו אנשי גליל שאמרו (כתובות נב:) אלמנה נזונת מנכסי יתומים על כרחם כל זמן שתרצה והרי ביד הבעל להפקיע בדבור הקל אלא ודאי מתנת שכ"מ כירושה וגובה מהם מלוה ע"פ ומזון האשה והבנות. ואף כי אין ראיות אלו מוכרחות ויש לי לדחותן כי חלילה לר"י שיתן עצה להפסידה זכות מזונותיה אבל מפני שהיתה מפסדת מזונות ר"ל שהיתה אוכלת יותר מדאי נתן עצה שייחד לה הראוי לה וכן מ"ש מאנשי הגליל הרי הועילו שרוב בני אדם רוצים וחפצים שתזון אלמנתו לכבודה בביתו כל ימי מיגר אלמנותה ושתהיה עולה עמו אפילו לאחר מיתה ובלבד שלא תנשא מ"מ רוב הראשונים והאחרונים ז"ל הסכימו בזה כדבר פשוט. אמנם מצאתי בחדושי ה"ר י"ט אשבילי ז"ל מבתרא שכתב שם בשם ר"י ז"ל דמטלטלי דמתנת שכ"מ לא משתעבדי לב"ח דלא תקנו הגאונים ז"ל אלא ביורשין לבד ולא מצאתי לשאר מחברים שעשו זה החלוק ואפי' לדבריו אפשר לומר דכיון שתפסה אין מוציאין מידה שהרי ההיא דרבי יצחק דאלמנה שתפסה וכו' לדין הגמרא נאמר דאע"ג דמטלטלי דיתמי לא משתעבדי אם תפסה אין מוציאין מידה ה"נ במטלטלין דמתנת שכ"מ אפילו נאמר שהניחום הגאונים לדין התלמוד אם תפסה אין מוציאין מידה והם גובין מתנתם משאר נכסים שלא תפסה. ועוד שאם היתה המתנה מטלטלין ידועים ותפסה אותם היה אפשר לומר שכיון שהיורשים שאר הנכסים חייבים לזונה אין לה לתפוס אלו המטלטלין של מקבלי מתנה שאין שעבודה עליהם אבל בנדון זה שנראה שלא נתן להם מטלטלין ידועים אלא סך ידוע בנכסיו והם מחוסרים גוביינא הנה האלמנה כשתפסה מטלטלי היורשים תפסה ואין כח באלו המקבלי מתנה להוציאם מידה: