ומה שכתב הרב בשטר שיש בו ע״א וטען שפרעו שהוא חייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם, גם זה יצא להרב ז״ל מאותו כלל שכל מקום ששנים מחייבים אותו ממון ע״א מחייבו שבועה וכיון שהוא מודה לדברי העד ה״ל מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם. ומה שכתב הרב ז״ל בהלכות טוען ונטען כתב גם כן בהלכות לוה ומלוה. אבל אין דינו מחוור בעיני, לפי שהוא סבור דכל זמן שהוא מתחייב ע״י מה שנעשה בפני שנים כשנעשה בפני אחד הוא מתחייב בו שבועה, ואינו כן אלא כל מקום ששנים מחייבים אותו ממון ע״א מחייבו שבועה כלומר ששנים מחייבים אותו ממון בעדותם ממש, ר״ל שאילו העידו שנים שהלוהו מנה והלה אומר לא הלוני הרי זה מתחייב ע״פ עדותם ממש ר״ל לשלם ממון והלכך כשאין שם אלא ע״א אינו מחייבו ממון אבל מחייבו שבועה, וכן אם אמר איני יודע אם הלויתני ואם אין שם אלא ע״א הוי מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם וכן כל כיוצא בזה. אבל כשהוציא עליו שטר שחתומים בו שנים והוא אומר שפרע אינו מחוייב לשלם משום עדותו של עדים ממש שהרי אין מעידין שלא פרעו והם אינם יודעים אחר שנגמרה עדותם אם פרעו אם לאו ולא מחמת עדותם אנו מחייבים אותו עכשיו אלא משום חזקה דשטרא בידא דמלוה מאי בעי, ותדע לך דאילו במלוה ע״פ אע״פ שהלוהו בעדים והוא טוען פרעתי נאמן דהמלוה את חבירו בעדים אין צריך לפרעו בעדים וכן המפקיד אצל חבירו בין בעדים בין בשטר יכול הוא לטעון החזרתי כדאיתא פרק המוכר את הבית (בבא בתרא דף ע׳) ואין אנו מחייבים אותו לשלם אע״פ ששנים מחייבים אותו בשטר שהפקיד בידו. מכאן אתה למד במלוה בשטר שאין יכול לומר פרעתי שאינו מחמת כח עדות בלבד של שנים אלא מכח חזקה דאנו אומרים חזקה לא פרע שאילו פרע לא היה מניח שטרו ביד המלוה, וכיון שכן כשהוציא עליו שט״ח שאין בו אלא עד אחד וזה טוען פרעתי אינו מתחייב עליו שבועת ע״א שהרי אין כאן בזה עדות כנגדו ולפיכך אין ראוי לומר בזה מחוייב שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם. ועוד כלל זה ברור הוא שכל דבר שאילו מכחיש בו העד לא היה מתחייב שבועה בכך גם כשהוא מודה בו לדברי העד לא שייך למימר ביה מחוייב שבועה שאין יכול לישבע וזה פשוט מאד, וכיון שכן הגע עצמך אילו נאבד השטר והעיד העד שלוה מזה מנה בשטר ועבר זמנו וזה אומר כן היה שלויתי ממנו מנה אבל לא בשטר ופרעתיו לא מחייבינן ליה שבועה דלא עדיף שטר בע״א משטר שיש בו שתי עדים ואילו בשטר חתום בכי האי גוונא לא מחייבינן ליה לא ממון ולא שבועה וכ״ש בע״א, והלכך אף במודה לויתי בשטר אבל פרעתי לא שייך ביה מחוייב שבועה שאין יכול לישבע. וזה פשוט. אלא הדין הזה תלוי בענין אחר לפי דעתי והנני מקדים לך:
תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק צ׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw 1883
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.