תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן חלק ט״ז סימן ג׳

עוד חיזק בעל העטור את דבריו משום דכי אתא לידיה החלון בהיתרא אתא לידיה כו׳. [וג״ז אינו, דהא] גזלן אחר לא הוחזק בגזילותיו שיוכל לגזול אותו כל זמן וכל עת שירצה וישראל זה כשפתח חלונותיו על חצירו של כותי מה גזלו לא גזלו אלא שמכניס יום יום אויר חצירו של כותי בחלונותיו ומה שנהנה נהנה אבל לומר לו במה שנהניתי עד היום מאויר חצירך החזקתי ליהנות לעולם זו אינה תורה, דבשלמא הפותח בחצר חבירו ובא בטענת מכר ומתנה יש לו חזקה ומדין מחאה דכל שלא מיחה ראיה שמכר או נתן לחבירו שעבוד הרחקה ארבע אמות באמת, אבל בטוען טענת גזילה ואומר כבר באה גזילה לידי וזכיתי מכח גזילתי מה שכבר לקח ונהנה נהנה אכל מכאן ולהבא כשבא לגזול דבר יום ביומו אין שומעין לו אלא אם בא ישראל שני לבנות חלונותיו בונה ואינו נמנע דבשלו הוא בונה, ואפילו לפי טענתו של הרב בעל העטור ז״ל לא החזיק זה אלא בפתיחת החלון שלא יוכל זה לומר יגע וסתום אבל שלא לבנות זה כנגדו בשל עצמו מפני קדימת גזילו אינו כמו שאמרנו, ודומיא דאחין שחלקו שאין להם חלונות זה על זה כלומר דין חלונות ולא שיוכל לכופו לסתום אלא שאם בא לבנות כנגדו בונה ואינו נמנע: והטענה הזאת שאמרתי נראה לי פשוטה בעצמה מלבד שיש לי ללמוד עליה מעובדא דפרק השותפין (בבא בתרא דף ז׳) מהנהו תרי אחי דפלגי בהדי הדדי חד מטייה אספלידא וחד מטייה תרביצא אזל מארי תרביצא וגדר אפומא דאספלידא אמר ליה קא מאפלת עלי אמר ליה ברשותי עבידנא אמר רב סמא דינא קאמר ליה ואקשינן ולימא עד השתא הוי אספלידא והשתא קא משוית ליה אינדרונא ופריק רב שימי בר אשי דשמא בעלמא הוא מי לא תניא בית כור עפר אני מוכר לך אע״פ שאינו אלא לתך הגיעו וכו׳ פרדס אני מוכר לך אע״פ שאין בו רמונים הגיעו. וקשה מי דמי התם משום דלית ביה רמונים בשעת מכירה אבל כאן שהיה אוירו אויר אספלידא וזה בא עכשיו ליטול רמוניו ולומר לא מכרתי אלא שמא והכא רבותא היא (ונימא ליה דה״נ אף האויר מהאספלידא אלא שהוא בא לקחת אותו מתוך תרביצו של זה ולשעבד תרביצא לאספלידא שלו), ואי אפשר לומר אלא בעל האספלידא אינו מוחזק באוירו של זה אלא שהוא מוחזק בפתיחת פתחיו וזה אינו סותמו אלא שבונה בתוך שלו כנגד פתחו ונוטל אוירו של חצירו לעצמו ומונע מחבירו. וזה נראה לי ברור:

תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ט״ז סימן ג׳

על התשובה הזאת