תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק ט״ז סימן ב׳

תשובה באמת שהרב בעל העטור כתב זה אלא שטענותיו חלושות מאד לפי דעתי כמו שאכתוב ואם לדין יש תשובה, כי הוא עצמו הביא ראיה ממה שאמר רב יהודה אמר רב ישראל הבא מחמת כותי הרי הוא ככותי (ב״ב ל״ה:) וצרף זה למה ששנינו ישראל וכותי שבאו לפניך לדין אם אתה יכול לזכותו בדיני ישראל זכהו ואם בדיניהם זכהו כו׳ וכיון שכן אילו היה הכותי בא לדין עם ישראל היינו מזכין את הישראל זה שבא מחמתו ואומר לו שאינו רשאי לסותמו. והראיה הזאת כמה חלושה, חדא שאם אמרו שבאין עליו בעקיפין לכותי שבא לדין עם ישראל לא אמרו בישראל הבא מחמת כותי ובא לדון עם ישראל דמאי חזית דדמא דהדין סומק טפי דילמא דמא דהאי סומק טפי ולא אמרו הרי הוא ככותי אלא שדנין אותו כדין מי שבא מחמתו דכיון דכותי אין לו חזקה אלא בשטר לפי שאין ישראל זה חושש למחות דדעתו שהכותי אינו מחזיק בלא שטר ולפיכך אינו חושש למחות אפילו בישראל הבא מחמתו דאותו ישראל אינו טוען שלקחו ממנו כדי שיצטרך למחות בו. ותדע לך דהא אמר דאי אמר קמאי דידי זבין מינך מהימן ולמה והא אי אתא כותי לדון עם ישראל הראשון היינו מזכין את הישראל שהרי אין לו שטר ואפילו עדים אין לו אלא עד אחד זה שאומר שבפניו קנאה ממנו, ועוד שלא אמרו אלא לזכותו בדיני ישראל אם הדין מזכהו שלא כדיניהם אבל כאן הדין אחד בין בדינינו בין בדיניהם שכל החזקות מכח המחאה הם באים וכל שאין בה מחאה כגון המחזיק בנכסי קטן וא״נ בדאיתיה בשכוניה כותי וכיוצא בו וכן נמי כשאין חושש למחות או שמתיירא למחות לא עלתה לו חזקה ואפילו בדינינו וכדאמר (ב״ב דף ל״ו) בי ריש גלותא לא מחזקי ולא מחזקינן בהו וכן גזלן אין לו חזקה דלא לימטינהו לחמריה לשחוור וכן כל כיוצא באלו, וכיון שכן הדין נותן בכל מקום שאין חוששין למחות שלא תעלה לו חזקה וכל שאינו נזהר בשטרו במקומות כאלו לא עלתה לו חזקה וכל שאין נזהר בשטרו ברמאה מחזקינן ליה וכאותה שאמרו בעובדא דרבה בר שרשום (שם דף ל״ב:) לקוחה בידי לא מצית אמרת דהא נפיק עלה קלא דארעא דיתמי וכענין דאמר נמי פרק המקבל (בבא מציעא דף ק״י) מלוה אומר חמש ולוה אומר שלש שטרא כיון דלגוביינא קאי מיזהר זהיר ביה, וכיון שהדין כן אף בדיני ישראל בכל מי שאינו חושש למחות, וכותי אינו חושש למחות או מפני שהוא כדינא דריש גלותא או מפני שבדיניהם אין לאיש חזקה שורת הדין נותן אפילו בדינינו שלא תהא לו חזקה ולמה נזכה זה ונחייב זה, ואם ממדת העקיפין אין באין בעקיפין על ישראל בשביל ישראל, ובר מן דין דאדרבה זיל לאידך גיסא והלא ישראל בעל החלון בא מחמת כותי שהרי הוא טוען שלקחו מכותי ואם כן אף בדידיה נימא ישראל הבא מחמת כותי הרי הוא ככותי, ואין לו חזקת חלונות אלא בשטר: