תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קנ״א סימן ה׳

ולענין כוונה לנטילה שאמרתם כן האמת שצריך כוונת הנוטל או הנותן כת״ק דרבי יוסי וכמו ששנינו בתוספתא דמסכת ידים דתנא הנוטל מתכוין ונותן אין מתכוין ידיו טהורות רבי יוסי אומר ידיו טמאות וקי״ל כת״ק. ועוד נ״ל דההיא ברייתא משובשת היא דלא נחלק רבי יוסי בזה דתנן פרק קמא דמסכת ידים הכל כשרים ליטול לידים אפי׳ חש״ו מניח חבית בין ברכיו ונוטל חבית מוטה על צדה ונוטל והקוף נוטל לידים רבי יוסי פוסל בשנים אלו, אלמא בחש״ו מודה רבי יוסי וקי״ל כמתני׳ וברייתא משבשתא היא ומ״מ למדנו ממנה דכוונה של אחד מיהא בעינן. ועוד נ״ל ראיה מההיא דפרק כל הבשר (חולין דף ק״ו) דאמר רב נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה אלמא תנאי בעי. והא דתנן פרק ה׳ של מסכת מכשירין ומייתי לה בפרק השוחט הסוחט פירות לתוך אמת המים ופשט מי שידיו טמאות ונטלן ידיו טהורות ודייק מינה בפרק השוחט דלא בעינן כוונה בחולין, כבר תרצתיה דההיא לאו טהורות לאכילת חולין קאמר אלא לנגיעת חולין שנעשו על טהרת תרומה. ומעתה מה ששאלתם כשנוטל ידיו מן הכותי ומשום דכותי אדעתא דנפשיה קא עביד, אי משום כוונה כבר נתבאר דאין צריך כוונה מהנוטל מחש״ו אלא שעדיין להסתפק בו לפי שעשאוהו כזב ותניא בתוספתא דטהרות כל שאינו מטמא במשא כשר לנט״י אלא שדברים אלו לא נאמרו אלא לקדשים ולתרומה אבל לחולין לא שא״כ אין לך עכשיו נוטל משום אדם ואין לך מים ראויים לנטילה שכלם טמאי מתים הם לפחות והדולה אפילו לא נגע במים מטמא בו את הכלי והכלי מטמא המים ומן הכל אדם נוטל לחולין בין מן הכותי בין מן הנדה וזבין שלא החמירו באכילת חולין כולי האי. וגם מה שאמרתם מהו להטביל כלי ע״י כותי זה לא שמעתי אבל נראים הדברים שמותר שלא אמרו אלא לנט״י שהוא לאכילה שהחמירו בה משום סרך תרומה. ומה דמסתפק ליה מר באיברים בין של שרצים בין של נבילה שנתערבו בשל היתר אם יש להם בטול אם לאו דדילמא כיון דאין להם שיעור אף אין להם בטול א״ד אין להם שיעור אמרו אין להם בטול לא אמרו. אומר אני כי בבירור יש להם בטול שלא אמר שיהא האבר שאין לו כזית או כעדשה חשיב יותר מן הבשר שיש בו שיעור וזה יש להם בטול. ולא עוד אלא שרץ שחסר ממנו אבר בטל אבר אחד לבדו אינו בטל ונבלה כלה שלמה בטלה אבר ממנה לכ״ש. ומה ששאלתם לפי מה שאמר בירושלמי לא תאכלו כל נבלה לרבות הרסוקין ודק מרוסק מנ״ל דאסור אפשר דאתי במה מצינו. אלא שאותו ירושלמי לא ידעתי מה טיבו ולמה לו למילף מכל נבילה וכי מגרע גרעה נבלה מרוסקת מצירה ורוטבה וקיפה שנתרבו מן הטמאים דגרס פרק כל הבשר רב מרי בר רחל אימלח ליה בשר שחוטה בהדי בשר נבלה אתא לקמיה דרבא אמר ליה אלה הטמאים לכם לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן וה״ה לרוטבן וקיפה של דגים דהכי דרשינן בת״כ בדגים הטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ועיקר דרשה זו לרוטבן וקיפה וציר אגב גררה נקטה דציר דגים זיעה בעלמא הוא ואינו אסור אלא מדרבנן כדאיתא פרק ניד הנשה ואפילו גיעולי כותים כלי שנתבשלה נבלה אסרה תורה מכלי מדין: