תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קנ״א סימן ג׳

ומ״ש מההיא דוהתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים וכו׳ (ברכות נ״ג:) ותירצת דאי מההיא ה״א דהתם למברך לחוד ומשום ברכה, ולא הבנתי לפי קוצר הלשון ההיא ברכה אי ברכת מים אחרונים הרבה כתבו שאין מברך, זה תורף דברי מר. ואני אומר כי מדברים אלו וממקצת דברים אחרים שבאו בקונטרסך נ״ל שלא עמדת על חבורי באורך שאילו בא לידך היתה כוונתי מתבארת לך ששם כתבתי הדברים בארוכה ועל מים אחרונים אמרתי כדברי מקצת הגאונים וכדברי הראב״ד ז״ל ולא כדברי הרמב״ם ז״ל ומה שקראו אחרונים חובה ולומר שאין טעונין ברכה היינו דוקא לכל המסובין שאינן אלא משום שמירה של מלח סדומית אבל המברך על כוס של ברכה אותו צריך לרחוץ ידיו מוהייתם קדושים ולא טעון ברכה ומברך על רחיצת ידים ודוקא דבר שאין מזוהם אבל דבר מזוהם כבר אמר כשם שכהן מזוהם פסול לעבודה כן ידים מזוהמות פסולות לברכה ואף הר״ם ז״ל כתב עליו הרב ז״ל בהשגות ואמרתי אני שכן הדברים מוכרעים במקומן שלא נאמרו שם ברכה אלא מחמת ברכה דאמר רב יהודה אמר רב ואמרי לה במתניתא תנא והתקדשתם אלו מים ראשונים והייתם קדושים אלו מים אחרונים כי קדוש זה שמן ערב אני ה׳ אלהיכם זו ברכה. ומה שכתב הרמב״ן ז״ל דברכת נט״י עובר לעשייתה כשאר מצות וכתב מר תמה אני על זה אם מזוהמות פסולים לברכה כ״ש מטונפות ע״כ. ואני אומר כי דברי הרב נכונים ומה שאמר ידים מזוהמות פסולות לברכה לא אמרו אלא לברכת המזון ולמי שנוטל הכוס לברכה הא לברכות דעלמא לא אמרו אדם מעולם ואדרבה אמרו הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח וכן אמרו דברים הבאים בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם ולאחר הסעודה טעונין לפניהם ולאחריהם ולא שיהיה צריך לרחוץ ידיו דאפילו בין תבשיל לתבשיל רשות אא״כ בין תבשיל לגבינה וסתם ידים כשרות לברכה ולתלמוד תורה. ואם מטונפות כגון בבית הכסא או בדברים אחרים מברך לסוף כמו שאמרו בטבילת גר ובנדה שפלטה ש״ז ואם ירצה מקנח ידיו בצרורות א״נ בכלי שאין ראוי לנטילה א״נ בפחות מרביעית ומברך ואח״כ נוטל ידיו. ומ״מ לא ראיתי עכשיו איש נזהר לדבר זה ואפשר דכיון דצריך לנגב ידיו כל שלא נגב הרי זה עובר לעשייתן: