תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קי״ב סימן ב׳

תשובה גירסא זו של הירושלמי משובשת היא וגם במקצת ספרים היא בירושלמי שלנו בסנהדרין (פ״ג) ובשבועות פרק שבועת העדות אבל בהלכות הרי״ף ז״ל שבידנו גירסא נכונה ממנה וכן מקצת מקום בירושלמי בספרים שלנו וכך היא הגיר׳ מניין שלא יהו העדים קרובים זה לזה הגע עצמך שהוזם אחד מהם כלום נהרג עד שיוזם חבירו אם אתה אומר כן לא נמצא נהרג מפיו ומניין שלא יהיו העדים קרובים לדיינים הגע עצמך שהוזמו לא מפיהם הם נהרגים ומניין שלא יהיו הדיינים קרובים זה לזה אמרה תורה הרוג ע״פ עדים הרוג ע״פ דיינים מה עדים אינם קרובים זה לזה אף דיינים לא יהיו קרובים זה לזה, וזו היא הגירסא וכך היא בהלכות הרי״ף שבידנו, ודע כי מה שאמרו בירושלמי טעמא שלא יהיו העדים קרובים לדיינים שאם הוזמו מפיהם אין נהרגין אין רבא חולק בזה ואין לומר בזה הזמה מעלמא קאתי לה, דע״כ אם הוזם ראובן העד בב״ד של שמעון אחיו בודאי נהרג הוא ע״פ שמעון ולא נחלק רבא אלא בעדים הקרובים זה לזה שזה מעיד בפ״ע וזה מעיד בפ״ע ואין זה מחייב ממש בעדותו את זה אלא שכל אחד מהם מתחייב ממילא כשהשני מתחייב, אלא שהיה רמי בר חמא סבור שכיון שאין זה מתחייב עד שיוזם חבירו והרי הוא מתחייב ע״י הזמת אחיו שהוזם ג״כ הרי הוא כאילו אחיו הוא מחייבו בעדותו ממש וכדעת הירושלמי נמי שאמרת, וע״כ הקשה לו רבא ממתניתין דפ׳ ח״ה (דף נ״ז), ומכל מקום לענין דינא לא נפיק מידי בין רמי בר חמא לרבא דבין למר בין למר העדים צריכין שלא יהיו קרובים זה לזה אלא לרמי בר חמא מפרש טעמא משום הזמה ורבא נפיק ליה מדכתב רחמנא בנים לא יומתו על אבות ולא בן על אבות א״נ הן על אבות, וכן נמי לכ״ע לא יהיו הדיינים קרובים לעדים שאם הוזמו בפני ב״ד ע״פ דינם ממש הן נהרגים שהרי הם מחייבים אותם בב״ד על מה שזממו לעשות. וא״ת לדברי הירושלמי מדברי רמי בר חמא נאמר טעמא שלא יהיו העדים קרובים לדיינים משום הזמה תינח עדות ע״פ אבל עדים שבשטר אמאי לא דהא לא שייכא הזמה בשטר לפי שאני אומר שמא אחרוהו וכתבוהו וכ״ש אם חתמו בשטר והלכו להם למדה״י או שמתו שאי אפשר להזימם שאין מזימין העדים אלא בפניהם, י״ל דאף בשטר שייכא הזמה אם אמר בע״פ ששטר זה בזמנו כתבנו וחתמנו וכיון דשייכא ביה הזמה ואז אי אפשר לדון ע״י קרובים אף לאחר שמתו או שהלכו למדה״י אין הקרובים דנין בו: