תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קי״א סימן ג׳

ומה שאמרת כמה הם הפסולין. דע שהפסולין אין להם מספר ידוע שפסול לעדות תלוי בכמה ענינים ויש לדון בה מצד הדמיון או מצד ק״ו שהרי פסלו אוכל בשוק ואין זה מצד שבא בו האיסור בתורה או בד״ס או המקבל צדקה מעכו״ם בפרהסיא, והטעם לאלו שהאוכל בשוק מזלזל עצמו הרבה למלא בטנו ומי שעושה כן ניכר מתוך מעשיו שאין חושש לדבר ושמא ג״כ לא יחוש לזלזל בעדותו, והמקבל צדקה מעכו״ם ג״כ כפין ואכיל כפין ומסהיד, ואף הגאון ז״ל כך נשאל וכך השיב. והפסולים ששנו במשנתנו כגון המלוה ברבית אפי׳ ברבית דרבנן ומשחק בקוביא ומפריחי יונים וסוחרי שביעית וכן גזלן צריכין הכרזה בב״ד ואינן פסולין עד שיכריזו עליהם וכדאיתא פרק זה בורר (סנהדרין דף כ״ו:). ולענין מה שאמרת אין הפסול מדאורייתא כבר כתבתי שכל הקרובים שבאו ממדרש הכתוב כאותם המנויים פרק זה בורר שהם אב לבנים כלומר לבנו לבן אחיו ובנים לאבות כלומר הבן לאב ולאחי אביו כ״ש האבות להדדי וכן הבנים כלומר בני אחים להעיד זה על זה או להצטרף זה עם זה להעיד על אחרים דין כלם דאורייתא הם ואין בכל אלו יתר משני בשני והן ששנויין במשנה אלו הן הקרובים אחיו ואחי אביו ואחי אמו ובעל אחותו ובעל אחות אביו ובעל אחות אמו וחמיו וגיסו הן ובניהן וחתניהן וחורגו לבדו, ופלוגתא היא בב״ב (דף קכ״ח) אי שלישי אראשון פסול או לא וקי״ל כמאן דמכשר, ואשה כבעלה כדגרסינן התם (סנהד׳ כ״ח:) אמר רב הונא מניין שאשה כבעלה שנאמר דודתך היא אשת דודו היא מכאן שאשה כבעלה ואשת חורגו אע״ג דקתני חורגו לבדו אף אשתו נמי כמוהו מה״ט וכדאיתא התם ומיהו חד בעל כאשתו אמרינן משום דמקרבי בחד קדושין אבל תרי בעל כאשתו לא אמרינן כיון דלא מקרבי מחמתו כלל אלא בתרי קדושין זולתי בבעלי אם ובתה ובעלי ב׳ אחיות ואע״ג דלא מקרבי אלא בתרי קדושין פסולים זה לזה, והיינו דאמר רבי יוסי גיסו לבד לומר שאין לו חתנים שחתן גיסו ואפי׳ מאחות אשתו כשר לו לבדו משום דליכא חד מינייהו דמקרבי מחמת עצמו אלא מחמת קדושין, ובבעלי אם ובתה ובבעלי ב׳ אחיות אמרינן תרי בעל כאשתו ופסולין אהדדי שהרי אין מעיד לאשת חורגו דאמרינן אשה כבעלה אע״ג דהוו תרי בעל כאשתו, וכן נמי בעל חורגתו פסול לו ואמרינן בעל כאשתו ואיכא מרבוותא דיהבי טעמא משום דאשה כבעלה מדודתך ילפינן לה ודכוותה ילפינן מינה מה היא ערוה דחשבינן לה כמותו אף כל שבנקבה ערוה עשו בעלה כמוה ובזכר עשו אשתו כמוהו והיינו דפסול באשת חורגו ובבעל חורגתו, וע״כ אמר אשה כבעלה ובעל כאשתו דבעל האם אסור בבתה דהיינו חורגהו דבת אשתו אסורה לו וכיון שהיא ערוה לו אף בעלה כמוה, וגיסו נמי דהיינו בעל אחות אשתו כיון דקאי במקום ערוה דאחות אשתו אסורה לו אף בעלה כמוה. והפסולים ד״ת שלא מחמת קורבה הם כל בעלי עבירה דאורייתא ושחייבים עליה מלקות וכדאמר פרק זה בורר (סנהדרין דף כ״ו:) אמר רב נחמן חשוד על עריות כשר לעדות א״ל רב ששת ארבעים בכתפיה וכשר, והרי״ף ז״ל נראה שפסק כרב ששת וכן מצאנו לו בתשובה, ואע״ג דפריק רב נחמן יצרו תקפו לא סמכינן עליה, וקצת ראיה יש מדאמר פ״ק דסנהדרין (דף ט׳) אמר רב יוסף פלוני רבעו לאונסו הוא ואחר מצטרפין להורגו לרצונו רשע הוא והתורה אמרה אל תשת ידך עם רשע רבא אמר אדם קרוב אצל עצמו ואין אדם משים עצמו רשע, אלמא כולהו אמרינן דרשע הוא ופסול ולא אמר יצרו תקפו אלא דרבא הכשירו לזה משום דאין אדם משים עצמו רשע, ויש מי שפסק כרב נחמן מדשקל וטרי התם פרק זה בורר בדרב נחמן דאמר רבא ומודה רב נחמן לעדות אשה דפסול אמר רבינא ואיתימא רב פפא לא אמרן אלא לאפוקה אבל לעיולה לא. וההיא דפלוני רבעו לאונסו ל״ק דבזכור לא שייך למימר ביה יצרו תקפו שאין היצר תוקפו בזה, והראשון נראה עיקר, ולא קי״ל נמי כרבה דאמר רשע דחמס בעינן, ואפילו אוכל נבלות להכעיס פסול לעדות, וגזלו פסול לעדות ד״ת אבל חמסן דיהיב כוליה דמיה אינו פסול ד״ת, תדע דעל מה ששנו (שם כ״ה:) הוסיפו עליהן הגזלנים והחמסנים הקשה בגמרא גזלן דאורייתא הוא ואוקים בגזלת חש״ו ואילו בחמסנים לא הקשה חמסנים דאורייתא הוא משום דכיון דיהיב דמי לאו רשע הוא ליפסל עליו לעדות, והוא שנותן דמים שלמים כדמי מה שהוא נוטל שאפילו משום לא תחמוד אינו חושב לעבור, כדאמרינן ריש ב״מ (דף ה׳:) והא קעבר משום לא תחמוד ופריק לא תחמוד לאינשי בלא דמי משמע להו: