תשובות הרשב״א מיוחס להרמב״ן · חלק קי״א סימן ב׳

תשובה אין הפרש בין קרוב מצד האב לקרוב מהאם כלל אלא כשם שהקרובים מצד האב פסולין כך הקרובים מהאם פסולין דבר תורה, ואע״פ שקורבת האב מפורשת בתורה דכתיב לא יומתו אבות על בנים וגו׳ וקורבת האם מן המדרש הכל דבר תורה מדגרסינן פרק זה בורר (סנהדרין דף כ״ז:) לא יומתו אבות על בנים בעדות בנים ובנים לא יומתו על אבות בעדות אבות אשכחן קרובי האב קרובי האם מנ״ל אמר קרא אבות אבות אם אינו ענין לקרובי האב תנהו ענין לקרובי האם אשכחן לחוב לזכות מנ״ל ת״ל יומתו יומתו תרי זימני אא״ע לחובה תנהו ענין לזכות, מכאן אתה למד כל הקורבות דאורייתא שאם אין אתה אומר כן אף אנו נאמר שאפילו קרובי האב אין פסולים מד״ת אלא לחובה אבל לזכות לא שלא נאמר פסול זה בתורה אלא מן המדרש, ועוד שאם אתה אומר כן אף מהאב לא נפסלו דבר תורה אלא אבות לבנים ובנים לאבות אבל בנים להדדי ושאר קרובים לא שכולם לא למדנום אלא מן המדרש וכדאיתא פ׳ זה בורר (שם), ולא עוד אלא שאם באנו למדה זו לומר שכל מה שאין מפורש בכתוב עד שנצטרך למדרש אין פסול ד״ת א״כ אפילו אבות לבנים ובנים לאבות כשרים לעדות ד״ת, ולא נמצא פסול קורבה לעדות ד״ת כלל והכל מד״ס, ותדע דמשמעות הכתוב שאמר לא יומתו אבות על בנים היינו שלא יומת האב בחטא הבן ולא הבן בחטא האב ומקרא מלא דבר הכתוב (מלכים ב י״ד:ו׳) ואת בני המכים לא המית ככתוב בספר תורת משה וגו׳ לא יומתו אבות על בנים וגו׳, אלמא מה שכתוב לא יומתו אבות על בנים בעון בנים קאמר ובנים לא יומתו בעון אבות אלא שפסולי עדות למדנום מן המדרש וכדאמר התם אם ללמד שלא יומתו אבות בעון בנים ובנים בעון אבות הרי כבר נאמר איש בחטאו יומתו אלא לא יומתו אבות בעדות בנים ולא בנים בעדות אבות. ועוד שאין הכתוב הזה אלא בעדי נפשות ודיני ממונות לא באו כל עיקר אלא מן המדרש וכדגרסינן התם אשכחן דיני נפשות דיני ממונות מנין אמר קרא משפט אחד יהיה לכם וכל מה שבא באחת מי״ג מדות שהתורה נדרשת בהן ד״ת הוא כאילו מפורש בקרא. והארכתי לך בדבר זה מפנו שקצת מגדולי הגאונים נתחבטו בדבר זה, ומהם שהורה שקרוב מהאם וכל הבאים מהמדרש שאינם אלא מד״ס ומי שקדש אשה בפניהם מקודשת אלא שלכתחלה לא שרינן ליה לדידיה עד שיחזור ויקדשנה קדושין בפני עדים כשרים ולעלמא לא שרינן לה אלא בגט, וסמכו בזה על מה שאמר בקדושין (דף כ״ד:) נראים דברי חכמים בשן ועין כלומר דברי חכמים שאמרו עבד היוצא בראשי איברים אין צריך גט שחרור שהתורה זכת לו נראים דבריהם ביוצא בשן ועין הואיל וכתיבי בהדיא באורייתא ודברי רבי עקיבא דאמר כלן צריכין גט שחרור נראים בשאר איברים הואיל ומדרש חכמים הוא. וכבר עמד רב האיי גאון ז״ל על דבריהם וראה אותה ונתן טעם לאותה של ראשי איברים שבמסכת קדושין. ועוד לנו בו טעם אחר טוב ממנו אלא שאין זה מקום אריכות ואי אפשר להעמידך על עיקר דבר זה בלתי אריכות ולכוין בו מצד מקומות אחרים שבגמרא, מ״מ כך הסכים הגאון רב האיי ז״ל וכדבריו עיקר. וכמדומה לי מתוך שאלתך שהגיעו אליכם אותם דברים ותשובת הגאון: