ומה שאמרת שאפשר שלא כתבו אלא כשנקרע כל התורף אבל לא בזמן לבד (ד) איני רואה לו ענין כלל דודאי אפילו במקום שאינו פוסל כתב כן שאילו בפוסל מאי איריא כשהדבר מוכיח שנעשה בכוונה הרי אפילו סתמו פוסל. וכן מה שדמית זה לגזייה אין ענין כלל דודאי אילו היה יודע שנחתך הזמן ממנו שלא בסבת פרעון או דבר שהוא פוסל את השטר אינו נפסל אבל כשיצא קרוע במקום הזמן יש לחוש בו שמחמת פרעון או מחילה נקרע ונפסל. לפיכך איני רואה שיהא ראוי לגבות בשטר זה אבל מה שכתבת דיש שפסלוהו מחמת חשש תנאי ואחרים דחו זה לפי שצריך לחזור מעניינו של שטר בשיטה אחרונה ואם היה שום תנאי בראש היה נזכר לבסוף ע"כ. אם היה ראוי לחוש לתנאי זאת הדחייה אינה כלום (ה) לפי שלא אמרו צריך לחזור מעניינו נו של שטר בשיטה אחרונה אלא (ו) לפי שאין למדין משיטה אחרונה אבל לא לומר שיחזור בשיטה אחרונה התנאי שהוא בראש השטר שזה דבר בטל הוא אבל ודאי בכיוצא בזה כיון שאינו מקום שכותבין בו תנאי (ז) אין לחוש בו לתנאי מדאמרינן בתוספתא בפרק בתרא דבבא בתרא שטר שיש בו מחק או תלוי מגופו של שטר פסול שלא מגופו כשר כלומר שאם יש מחק במקום שאינו גופו של שטר אלא במקום מאותן מקומות שכותבין לשופרא דשטרא (ח) כשר ואין חוששין שמא תנאי היה בו לפי שאינו מקומו ומכאן אתה למד לכיוצא בזה:
שו״ת הר״ן · חלק ע״ו סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.