ועוד עשיתם חזוק לדבריכם שהוגד לכם מאנשי אמנה ששמעו מפי איש אחד מקהל פירפינייא"ן שהיה שמה נדרש בעת צוואת המצוה ושאל ממנו כמה חבורות יש בפירפינייא"ן והשיב לו ארבע חבורות צדקה ומאור ותלמוד תורה וחולים ושזה הנשאל כשהביאוהו לפניהם גמגם. וגם שהוגד לכם כי אחר העדר המצוה בא מאישטרי משה לפני ברורי הצדקה להתפשר עמהם. ועל זאת ההנחה יפה דנתם וחזקה עליכם שאין יוצא מתחת ידיכם אלא דבר מתוקן, אבל מ"מ צריך להתיישב במה שכתב אלי עתה שנית הנעלה מאישטרי משה שהמצוה מסר נכסיו ביד הקרוב לאשת המת וכל נכסיו היו מעות ובעין. ובאמונת השליש הזה הדבר תלוי. לומר לכל מקבלי העזבונות אשר היה הסך יותר מחמש מאות חפשים לכו וקוששו לכם תבן כי לא יספיקו הנכסים לפרוע נדוניית אשתו ע"כ לשונו. וא"כ הוא כיון שבידו נאמן לומר קברן היה ועלה בדעתו שלחבורת הקברים נדר, ראיתי בכתבכם כלשון הזה ואין להאמינו מההיא דזה הכלל אב כל שבידו שזה אין בידו ע"כ. ואתם היודעים מאיזה צד אין בידו:
שו״ת הר״ן · חלק ע״ה סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.