ומה שבא בכתבכם דודאי המצוה היה יודע מנהג פירפינייא"ן דהא חזינן גבי מחאה דאמרינן חברך חברא אית ליה, חוץ מכבודכם איני רואה לו ענין כלל דמחאה דמהניא אינו מטעם שנדון ונאמר בודאי שמע המחזיק והוה ליה לאזדהורי בשטריה שאפילו העידו בפנינו עדי המחאה שהם לא הגידו לשום אדם מחאתו ואין חזקתו של מחזיק כלום והיינו טעמא משום דטעמא של חזקה הוא שכל שלא מיחה בעל הקרקע הדבר מוכיח שמכרו או נתנו וכיון שאין ריעות בטענת המחזיק משום דטפי לא מזדהר בשטריה אנו מעמידין הקרקע בחזקתו ולפיכך כל שמיחה בעל הקרקע אע"פ שאנו יודעין ושלא בא (יז) באזני המחזיק מחאתו מחאה ואין זה ענין לנדון שלנו כלל. וכן מה שאמרתם שאין לסמוך על עדות הנעלה גיסו מאישטרי משה מפני מה שכתב הרב אלפסי ז"ל בפרק זה בורר דמי שצוה בעת מיתתו בפני קרוב לו ורחוק מבניו עדותו פסולה איני רואה זה חוץ מכבודכם לפי שאפילו לדעת הרב ז"ל עדות זה אינו נוגע לקרובו שהרי כבר נתברר על פי עדים אחרים שהוא חייב לתת סך ממון ידוע לד' חבורות ואם ינתן לחבורה אחת או לאחרת אין כאן נגיעת עדות כלל והוה ליה כההיא דפרק חזקת הבתים מי לא עסקינן דנקיטי אגר ביתא וקיימי ואמרינן למאן ניתביה וזה נראה ברור מלבד מה שיש לדון על דברי הרב ז"ל:
שו״ת הר״ן · חלק ע״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.