שו״ת הר״ן · חלק ע״ה סימן ה׳

יושבי על מדין השוכני באהלים נטע השם לתורה ולתעודה להורות את בני ישראל בעבור ישמרו חקיו ותורותיו ינצורו. ראשונה אני מתנצל לפני כבודכם כאשר השבתי על מה שנשאלתי מאת הנעלה מאישטרי משה מאיר כי לא ידעתי (יד) שאתם פסקתם הדין כאשר הודעתוני עתה שאילו ידעתי הייתי משיב אליו שכבר הורו זקנים מומחים ומובהקים והטוען אחר מעשה ב"ד שלהם לא אמר ולא כלום, אבל הנכבד הנזכר בא אלי בשמכם והגיד לי כי אתם רוצים לעמוד על דעתי בזה, ועל כן השבתי על (טו) ההנחה שנשאלתי בזה, והוא שהונח בשאלה שזה המצוה היה ממנוי הקברים ולפיכך דמיתיו לנודר לב"ה כמו שבא בתשובתי. ולחלוק ולומר דהתם שאני לפי שמצותיהם שוות אבל הכא יתרון מצוה טפי מרגילות וכמו שבא בכתבם אינו נראה כלל דמצות צדקה לא עדיפא ממצות קבורה (טז) אדרבה מצות קבורה עדיפא טפי מינה שהרי גדולה מצות גמילות חסדים מן הצדקה כמו שאמרו ז"ל שזה בגופו וזה בממונו וקבורה שהיא מכלל גמילות חסדים יש לה יתרון על גמילות חסדים הכולל דהא אמרינן בפרק ואלו מציאות (דף ל:) בה זו קבורה ופרכינן היינו גמילות חסדים ומפרקינן לא נצרכה אלא לזקן ואינה לפי כבודו הרי שנתנו יתרון לקבורה על שאר גמילות חסדים אע"פ שהוא גדול מצדקה דזקן ואינה לפי כבודו אע"פ שאינו חייב בגמילות חסדים חייב בקבורה. ועוד דסתמא שנו בתוספתא ינתן לאותה בית הכנסת שהוא רגיל בה דכיון דפסקו הדין כך בסתם משמע שאין לנו לעיין אם מצוה אחת מבתי, כנסת גדולה מחברתה אם בענין זרוז התפלה או שהיתה צריכה ממון יותר שלעולם דעתו של אדם קרובה אצל כנסת שרגיל בה וכן לכל מה שרגיל בו. ועוד שאע"פ שחבורת הצדקה צריכה ממון יותר כמו כן נודריה מרובין וחבורת הקברים נודריה מועטים ולפיכך אם המצוה היה קבר איני רואה שאוכל להוציא חבורת הקברים מכלל החבורות: