שו״ת הר״ן · חלק ע״ה סימן ד׳

וזה היה אפשר לדמותם אילו לא היה זמן רב שיצא ראובן מפירפינייא"ן ושבאותו זמן לא היה חבורת צדקה בפירפינייא"ן אבל בנדון זה שעברו עשר שנים שלא היה בפירפינייא"ן אין ראוי לקרותו רגיל באותן חבורות שהיו בעיר כשדר שם כי כבר היה לו לחשוב כי אפשר שנתחדשה שם חבורה או חבורות. ועוד כי מי יודע אם היה זכור מאותן ד' חבורות שהיו שם בזמנו. ולפיכך איני רואה הכרעה מבוארת בין אותן ד' חבורות אלא חזר דינן לשודא דדייני והוא שיראו התלמידי חכמים שבעיר איזו אחת מארבע חבורות ההן יש לדון בה שלא היה דעת המצוה קרוב אליה או שאינה צריכה כ"כ מעות וכיוצא בדברים הללו ואותה חבורה יוצאה מכלל הארבע חבורות. ואין לומר שיש תקנה בדבר שבני העיר יחלקו המעות לאותן חבורות כמו שירצו כדי לצאת מכל ספק מדאמרינן (ט) ורשאים בני העיר לעשות קופה תמחוי שזה לא נאמר אלא בדבר הנמסר לבני העיר (י) אבל בפוסק צדקה וממנה בה גזברים פרטיים לא. ולפיכך לא מצאתי בזה דרך אחרת, ואין לחלק ולומר דהכא לא שייך למימר שודא דכי אמרינן הכי ה"מ היכא שהמצוה לא היה דעתו אלא על אחד כי ההיא דנכסי לטוביה (יא) אבל כאן הרי נראה מאותו העד האחד שעמד לפניו בעת צוואתו שדעתו היה לעשות הנחה לכל חבורות פירפינייא"ן שהרי שאל כמה הם ולפיכך לא שייכא בכאן שודא משום (יב) דודאי אילו היו שני עדים מעידים בזה היה נופל זה הספק אבל כאן אין אלא עד אחד (יג) שאינו קם לממון ויש לנו לילך אחר לשון הצוואה שהוא עשה ההנחה לארבע חבורות ושייכא בכאן שודא וכמו שכתבתי. ומ"מ אם המנהג בעיר שהקהל משנים החבורות אם כולם אם מקצתם והם רגילין בזה חזר הדין למה ששנינו רשאין בני העיר וכו' ויהיה הדרך היותר טוב זה מוציא מכל ספק שקהל פירפינייא"ן יחלקו ההנחה בכל החבורות חלק כחלק: