ועם כל זה איני רואה שום מנוס לומר שלא עברו מלוה ולוה בשעת ההלואה כיון שהתנו להשביחם ולהלוותם על משכונות כסף וזהב, שאפילו תאמר שדעתו של לוה היה לשנות מ"מ כיון שאין זה מפורש בשטר כבר עשו שימה מדרבנן. ואין לומר שדעת מלוה ולוה היה לשנות דא"כ היו מפרשין כך בשטר שעם כל זה היה הריוח מותר לדברי ר"י וכמו שכתבתי. ועוד שכיון שלא פירשו כבר עשו שימה מדבריהם. מעתה הדבר ברור שהם התנו על רבית דרבנן ונמצא לפי זה שהנפקד מתחייב בקרן ולא בריוח, אבל עדיין אכתוב אליך צד היתר בריוח על צד מיוחד אחר שאגמור לישא וליתן על כל דבריך:
שו״ת הר״ן · חלק ע״ג סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.