וכיון שהדברים נראין דאפילו תמצא לומר דחזותא לאו מילתא היא אפילו הכי באיסורי הנאה שהוייתה שלהן אוסרת אמרינן דיש שבח סמנין בבגד יש להחמיר ולומר דכל כה"ג כאילו נתערב שם גוף האיסור הוא שאין להתירו מטעם זה וזה גורם ליתא (יא) דכי אמרינן יש שבח עצים בפת היינו לומר דכיון ששבח עצים ניכר בפת שבא על ידי גורם איסור לבדו אין להתיר הפת מטעם זה וזה גורם דגורם של איסור ניכר וגורם של היתר אינו ניכר אבל כאן שאיסור והיתר נצטרפו לאותו שבח סמנים שניכר בעור מסתברא דשרי דהא תלמוד ערוך שכשם ששבח עצים בפת כך שבח שאור בעיסה דטפי חשיב טעמא מחזותא דבחזותא שקלינן וטרינן אי מילתא היא אי לאו מילתא היא (יב) וטעמא ודאי מילתא היא ואפילו הכי אמרינן בשאור של חולין ותרומה שנפלו לתוך העיסה ולא בזה כדי לחמץ ולא בזה כדי לחמץ ונצטרפו וחמצו דלמאן דאמר זה וזה גורם מותר שרי אלמא כל שאין ממש של איסור שם בשאור שנתבטל אלא שנשאר טעמו אע"פ ששבחו ניכר בעיסה כיון שאותו שבח בא עליה משני גורמים שרי והכי נמי דכוותה. ועוד מצאתי שם בירושלמי בפרק ג' דערלה בלשון הזה גבי צבע של איסור שנתערב בשל היתר מאי כדין אם יש בו כדי לצבוע את רואה ההיתר כמי שאינו והאיסור יש בו כדי לאסור אם אין בו כדי לצבוע את רואה ההיתר כמי שאינו והאיסור אין בו כדי לאסור ע"כ. אלא שלא נתברר אסמנין בסמנין או אמי צבעים במי צבעים בלחוד:
שו״ת הר״ן · חלק ע׳ סימן ח׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.