מכל אלו הטעמים יש להתיר נדון שלפנינו ולא שהייתי מתיר אותו בתחלה שמתוך שאנו מדמין בדברים עמוקים כאלה לא נעשה מעשה אלא שכדאין הם הדברים לסמוך עליהם במה שפשט מנהגו להתיר שכבר אמרו בירושלמי הלכה שהיא רופפת בידך צא וראה היאך הצבור נוהגים ונהוג כן. ובגמרא דילן נמי אמרינן נמי בפרק הקומץ רבה (מנחות לב) א"ל אביי לרב יוסף ואת לא תסברא דכי אמר רב אריוח והא רב אית תליה מנהגא והאידנא נהוג עלמא בסתומות וכו':
שו״ת הר״ן · חלק ע׳ סימן ט׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.