שו״ת הר״ן · חלק ע׳ סימן ה׳

שמא תאמר לא כי אלא נהי שחזותא מילתא היא אין גוף האיסור שם אלא חזותא היא שבאה בגרמתו של אישור וכל שבא ע"י שני גורמים שריא ליתא דאי הכי מאי פריך הכא מדם הנבלע בכסות אמאי לא מטמא באהל הא אע"ג דחזותא מילתא היא אין שם רביעית דם ממש שתטמא (ו) אלא ודאי אי אמרינן מילתא היא כגוף האיסור חשבינן לה ואין להתירה בשני גורמים וכיון דרבא סבירא ליה הכי דהתם רבא גרסינן וכמו שכתב הרשב"א ז"ל בחידושיו אית לן למנקט הכי ואיני רואה דרך לדחות זה אלא שנאמר דרבא דרמי הביא הברייתא לאו משום דסבירא ליה דחזותא מילתא היא אלא אדרבא בעי לאוכוחי דתנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק לאו משום חזותא מילתא היא אלא משום דגלי רחמנא ערלים. ובהכי אתי שפיר טפי אי גרסינן הכי ולעיל מינה בסמוך בתרווייהו רבה או רבא שלא כדברי הרשב"א ז"ל דוק ותשכח וכל זה דוחק. אלא שמצאתי סעד לדברי הראשונים ז"ל לקיימן שאמרו. דבעיין לא איפשיטא ממקום אחר דגרסינן בפרק האשה שהיא עושה צרכיה (נדה סב) תנן התם חרסין שבלעו משקין טמאין וכו' אמר ריש לקיש לא שנו אלא משקין קלין וכו' ור' יוחנן אמר אחד משקין חמורין ואחד משקין קלין והתם אותביה ר' יוחנן לריש לקיש מהא דרביעית דם שנבלע בכסות אם מתכבסת ויוצאה ממנה רביעית דם טמאה ואם לאו טהורה ודחינן לה אליבא דריש לקיש בדם תבוסה דרבנן אלמא ר' יוחנן ברביעית דם מן המת ממש מוקי לה ועל כרחין סבירא ליה לר' יוחנן דחזותא לאו מילתא היא וכיון דקי"ל כר' יוחנן לגבי ריש לקיש משמע דנקטינן לה הכי וכן כתבה הרמב"ם ז"ל בהלכות טומאת מת דרביעית דם מן המת ממש וזה יותר מכריע למנקט מבעיין דחזותא לאו מילתא היא דההיא דרבא אפשר לדחותה כמו שכתבתי: