אלא שאני מסתפק על דברי האחרונים ז"ל שאמרו דבעיין איפשיטא מדגרסינן בתר הכי רבא רמי תנן בגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק אלמא חזותא מילתא היא ורמינהי רביעית דם שנבלעה בבית הבית טמא ואמרי לה הבית טהור ולא פליגי הא בכלים דמעיקרא והא בכלים דאתו לבסוף נבלעה בכסות אם מתכבסת הכסות ויוצא ממנה רביעית דם טמא ואם לאו טהור ומשנינן אמר רב כהנא מקולי רביעיות שנו כאן בדם תבוסה דרבנן ובודאי רבא דפריך הכי סבירא ליה דבגד שצבעו בקליפי ערלה ידלק לאו מדרשא דערלים אתי דאי הכי מאי פירכא אלא ודאי סבירא ליה דחזותא מדינא מילתא היא ואיפשיטא בעיין וכיון שכן יש לאסור בנדון שלפנינו שמא תאמר בנדון דידן יש לו צד היתר לפי שאין החומץ בלבד גורם לצבע שיהא אלא העפצים ושאר הדברים המשחירים גורמים ג"כ דהוה ליה זה וזה גורם ושרי. ליתא דודאי כי שרינן (ה) זה וזה גורם היינו כשאין שם גופו של איסור שאין האיסור אלא גורם בלבד אבל כל שנתערב שם גופו אי אפשר להתירו מטעם זה וזה גורם, שהרי שנינו אלו אסורים ואוסרים בכל שהן ואין תערובותם מותר מטעם זה וזה גורם ולא התירו זה וזה גורם אלא כגון תנור שהסיקוהו בקליפי ערלה שאין גוף האיסור בפת וזורעים תחתיה ירקות שאין גוף האיסור בירקות, ושאור של חולין ושל תרומה נמי אע"פ שגוף השאור בעיסה גופו של איסור' כבר נתבטל במאתים שאין כאן אלא החמוץ הבא בגרמתו של איסור. אבל להתיר תערובות גוף כל שלא נתבטל מטעם זה וזה גורם ח"ו והכא אי אמרינן חזותא מילתא היא הרי הוא כאילו גוף האיסור שם:
שו״ת הר״ן · חלק ע׳ סימן ד׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.