ועוד מההיא רביתא דאשתכח ביני דני דהוה נקיטא אופיא בידה אמר רבא חמרא שרי אימר מגבה דחביתא שקלתה ואע"ג דליכא השתא אופיא על גבה אימא אתרמויי אתרמי לה ואומר כי מכל זה יש ראיה הואיל ולא ראו השוטה בבית שהיה בו היין אלא בחצר כי היין מותר. ועוד אומר כי אפילו ראוהו שזה השוטה נגע ביין שהיין מותר בשתייה מאחר שאינו בן דעת. ושמעון דוחה כל זה ואומר שהיין אסור בשתייה ואין ראיה מההוא דישראל ונכרי כי לשם הוא הטעם כמו שאמרו בגמרא שמתיירא הנכרי שמא יזכור ישראל מיינו ויראהו נוגע ביין אבל הכא אינו מתיירא משום אדם ומההיא דרביתא דאשתכח וכו' אין ראיה כי התם אין שור שחוט לפניך אבל הכא שור שחוט לפניך ואנו רואים היין שיצא ועוד שזה השוטה אינו מתיירא משום אדם ואין אומרים על זה נתפס כגנב שאפילו בפני הבעלים היה עושה. אבל יש ראיה לאסור מההיא דאמרינן במסכת ע"ז (דף ע) בולשת שנכנסה לעיר וכו' לפיכך אסור בשתייה דלא גרע מקטן בן יומו שהוא אוסר היין בשתייה לדברי מי שפוסק כרב דאמר תינוק בן עושה יין נסך וכו' כמו שבא בכתבך:
שו״ת הר״ן · חלק ס״ז סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.