תשובה (א) חמרא שרי. וראיה ברורה לדבר עובדא דההיא רביתא אבל לא מטעמו של מתיר לפי שנראה שהוא בא לדמות דכי היכי דהתם תלינן דאימא מגבה דחביתא שקלתה הכא נמי תלינן אימר לא נכנס ולדבריו יפה אומר החולק דאדרבה דמי לבולשת דכי היכי דהתם מחמרינן וחיישינן שמא נכנסו מפני שדרכן בכך אף כאן היה ראוי לחוש כיון שזה דרכו מחמת שטותו שנכנס בכל בית ובית שהוא שמוצא פתוח ומחפש בבתים ואין לומר בזה שהיה מתיירא שמא והא נתפס כגנב ולפיכך היה ראוי לחוש לדברי הפוסקים (ב) דתינוק ב"י עושה יין נסך. אבל מה שאני סומך עליו להתיר היין הזה ואפילו בשתייה היינו טעמא (ג) משום דכל שאינו יודע בטיב נסוך תולין בכל מה שאפשר ואומרים שלא נגע שכך כתב רש"י ז"ל בההיא עובדא דרביתא ודוקא רביתא שאינה יודעת בטיב נסוך דלא מסרה נפשה למגע אבל גדולה מכי חזינן אופיא לא תלינן לקולא ע"כ אלמא בכל מי שאינו יודע בטיב נסוך תולין בכל מה שאפשר והכא נמי שוטה זה אינו יודע בטיב נסוך לפיכך אפילו ראינו שנכנס בבית יש לחלות ולומר שמא זרק כלום בשטותו בקנה ומתוך כך נתנדנד ויצא היין דהא ההוא עובדא מוכח שבכל כי כיוצא בזה תולין בכל מה שאפשר:
שו״ת הר״ן · חלק ס״ז סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.