ומה שכתבת עוד אם מתירין אותו שלא ברשות נאמני קהל מאיורק"א שלזכותם ולהנאתם ובפניהם ובפני זקניהם קבל כן או דילמא דכיון שהחרם הזה לא היה רק קנס שקנס על עצמו וכבר עבר מצו למישרי ליה. מסתברא דמתירין אותו מהא דגרסינן בפרק השולח (גיטין לה) וליחוש דילמא אזלא לגבי חכם ושרי לה והקשו שם והיכי איכא למיחש להכי והא קי"ל (ז) המודר הנאה מחבירו בפניו אין מתירין לו אלא בפניו והיכי שרי ליה חכם ותירצו שלא אמרו אלא המודר הנאה מחבירו או שנשבע להנאתו כגון שבועת צדקיהו לנבוכדנצר ונדרו של משה ליתרו דאמר לו הקב"ה במדין נדרת לך והתר נדרך במדין אבל כאן שנאסרו כל פירות שבעונם עליה אין כאן הנאת יתומים באיסורם ולא צרכם שכיון שנשבעה נשבעה ואפילו בזה להחזיר ממון להם איסורא במקומו עומד לפיכך מתירין לה אפילו שלא בפניהם ע"כ. והרי נדון זה כיוצא בו וכ"ש שראיתי בטופס כתב ששלח אניוסף חכים דמאיורק"א לנשא אנבונפו"ש אלפכי"ם שהאצילים נאמני הקהל מסכימים בכל אשר יסכים הוא בענייני ראובן הנזכר:
שו״ת הר״ן · חלק ס״ה סימן ו׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.