עוד שאלת באה הנה עיר צפת קטנה אחת שנשאת לבעל רחוק מהנה כמו שלשה ימים ובעלה היה מארץ מרחק והניח אשתו, ועמדה הקטנה הזאת לפני שלשה שנעשו ב"ד לדבר זה ומאנה בבעלה בפניהם והב"ד לא הכירו בעלה מעולם ובדקו אם היא קטנה וכתבו לה גט מאון והלכה לה, ולפני עמדה ולפני אחרים מאשר לא הכירו בעלה לא רצו להזקק למיאונה כדגרסינן בפרק מצות חליצה (יבמות קו) אמר רב הונא אמר רב סתורה חולצין אע"פ שאין מכירין לפיכך אין כותבין אלא אם כן מכירין ורבא דידיה אמר אין חולצין אא"כ מכירין ואין ממאנין אא"כ מכירין. הרי מפורש שכל ב"ד שלא יכירו היבם ובעל הקטנה אין נזקקין לחליצה ולמאון. ונסתפקתי מי אמרינן אין ממאנין אא"כ מכירין אי דוקא לכתחלה אבל דיעבד כשר אע"פ שאינם מכירין או אפילו דיעבד פסולין:
שו״ת הר״ן · חלק ו׳ סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.