שו״ת הר״ן · חלק ה׳ סימן ה׳

ומ"מ אע"ג דקי"ל בתר שמא אזלינן אינו ענין להתיר הדב"ס שנעשה ע"י העובד ע"ז האוסר מגעו בהנאה ומשום דנסוך. אבל על הדב"ס הנעשה בארצכם יכול אני ללמד זכות ולפוטרו מן הדין, שהרי הסכימו הגאונים (ט) שישמעאלים אין יינן אסור אלא בשתיה ולא בהנאה כלל כמו שכתב הר"ם ז"ל בהלכותיו בפרק י"א מהלכותיו לפי שאינם עובדי ע"ז ואין ביינן משום נסוך נמצא שאינו נאסר אלא משום חתנות וכיון שאין איסורו אלא משום בנותיהן כל שאוכל אותו בדרך שאין בו חתנות אפשר שהוא מותר, והדב"ס אין ספק שאין בו משום חתנות דלא גרע (י) מיין מבושל דלית ביה משום חתנות כדאיתא בפ' אין מעמידין (עבודה זרה כט). וא"ת הרי כשהיה תחלתו יין נאסר והיכי פקע איסוריה משום דבשליה. בא ואראך דוגמתו וגדולה ממנה דאמרינן התם בפרק אין מעמידין גבי שכר של עכו"ם רב פפא מפקי ליה לבבא דחנותא ושתי רב אחא מדפתי מייתי ליה לביתיה ושתי ותרוייהו משום חתנות סבירא להו אלא רב אחא הרחקה עביד טפי. אלמא כל שאיסורן משום חתנות אינו אסור אלא כששותהו בענין שקרוב לבא לידי חתנות שהרי השכר הזה כשהיה בפנים היה נאסר כשיצא לחוץ הותר, אף הדב"ס הנעשה בארצכם כיון שאין איסורו אלא משום חתנות אפשר שכשנעשה דב"ס הותר אע"פ שכשהיה מתחלתו יין נאסר. ואע"פ שזה ההיתר של שכר אין למדין ממנו לכל הנאסרים משום חתנות ואפילו הכי אמרינן התם בפרק אין מעמידין איבו מנכית ואכיל בי מצרי דמתא אמר להו רבא ואיתימא רב נחמן לא תשתעו מיניה דאיבו דאכיל נהמא דארמאי, כבר כתבו המפרשים דשאני פת דאלים חתנות דידיה מפני שהכל צריכין לו ועוד שהוא מעשה נשים מה שאין כן בשכר. ואפילו לדברי מי שאומר שטעם הקולא של שכר מפני שהראשונים לא אסרוהו אלא האחרונים הוא שנהגו בו חשש חתנות לפיכך הקילו בו, מ"מ הרי אתה רואה שהדברים הנאסרים משום חתנות אינן נאסרין לחלוטין שיהיו כאילו גוף האיסור הוא, והרי אתה רואה בגמרא שנשאו ונתנו אפילו גבי פת לחלק בין עיר לשדה אלמא מה שנאסר משום בשולי נכרים לאו בכל ענין נאסר אלא הכל לפי האסור והכל לפי שחתנותו קרוב. ועל זה סמך הרא"ה ז"ל בנכרי שבא לבשל לחולה בשבת שמותר לבריא במוצאי שבת וליכא משום בשולי נכרי ומשום חתנות דבכל כהאי גוונא היכרא איכא. עוד התיר (יא) בנכרי שבשל לעצמו דברים המותרים בין בחול בין בשבת שאע"פ שהתבשיל אסור משום בשולי נכרים אבל הכלים מותר להשתמש בהם אחר הדחה דלגבי געולי הכלים לא מסתבר למימר דגזרו ואסרו בהא משום געולי נכרים דבהא ודאי ליכא משום חתנות. ואף אני אומר שאפשר לדון להלכה שדב"ס שבארצכם יהא מותר שאין עליו תורת יין ותחלת דריכתו לכך נתכוונו וליכא למימר כיון שנאסר כשהיה יין היאך פקע איסורו. שכבר הוכחתי שאין אומר כן בדברים שהם נאסרים משום חתנות בלבד. וזה ההיתר השכל מקבלו והסברא נוחה הימנו. אבל למעשה אני אוסר (יב) לפי שראיתי קצת מן הגדולים שחלקו על הרא"ה ז"ל ואסרו פליטת כלים הבלועים מבשולי נכרים אע"פ שהם דברים מותרים והצריכו הכלים הגעלה ואם של חרס ישברו. והרב בעל התרומה מזה הדעת ולפיכך ראוי להנהיג איסור בדב"ס. ושלום לכם: