הגיעתני שאלתך יקירנו שנית וראיתיך נושא ונותן באשה שאמרו בפרק פותחין (נדרים סה) המודר הנאה מחבירו אין מתירין לו אלא בפניו אם נאמר דבפניו אפילו בעל כרחו או נאמר דדוקא מדעתו אבל בעל כרחו לא. וג"כ ראיתיך נושא ונותן אם התירוהו בדיעבד אם הוא מותר אם לאו וכל מה שאמרת בזה יפה אמרת ושש אנכי על אמרתך. האמנם אין נדון זה שלפנינו תלוי בזה כלל ולכן איני מכניס עצמי עכשיו להכריע במחלוקתן של ראשונים אם התירוהו בדיעבד אם הוא מותר אם לאו ולא ראיתי ג"כ לאחד מן הראשונים שהכריע בזה כלל ולא אאריך ג"כ אי בפניו אפילו בעל כרחו או דוקא מדעתו לפי שאין נדון שלפנינו תלוי בזה כלל אבל עיקר חומר ענין זה הוא מפני מה שכתבת אלי בשאלתך הראשונה בלשון הזה, שהיתימה ההיא אסרה איסר על נפשה על דעת רבים מכל קדושין שתקבל שלא ברצון האפוטרופא בגמילות חסד שלו בכל תוקף. וכבר ידעת מאי דמסקינן בפ' השולח (גיטין לו). דנדר שהודר על דעת רבים אין לו הפרה:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ה סימן א׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.