ואני איני מסכים לדעתך בזה לפי שהקבורה תקנת חכמים היא ולא מדין תנאי ממון שקבל הבעל על עצמו ולפיכך (ב) כל מי שיורש כתובתה קוברה אבל דין השיור אינו מתקנת חכמים אלא תנאי ממון הוא שקבל על עצמו ואין לך להוסיף על תנאו כלל והרי הוא לא התנה אלא שאם תמות אשתו בחייו וזו שכתב הרשב"א ז"ל שלעולם גובה בסתם שליש הנדוניא לא מן זה הטעם הוא אלא לפי שהוא סובר (ג) שכל דבר שנהגו בני אדם לכתבו אע"פ שלא נכתב כמו שנכתב דמי והוכיח מדאמרינן בפרק המקבל (בבא מציעא קד) דכולהו תנאי דהתם היו דורשים לשון הדיוט והיינו לומר שכל מה שהורגלו ההדיוטות לכתבו אע"פ שלא נכתב כמי שנכתב דמי ואפילו לסברתו ז"ל אין לנו אלא כפי מה שהורגלו ההדיוטות לכתוב ודבר ברור שתנאי השיור אינו אלא אם תמות אשתו בחייו אבל בחיי יבם אין לנו:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ד סימן ג׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.