ולפיכך השיבותיך בתשובתי הראשונה דכיון דליכא לדמויי האי נדון לההיא דמרובה (בבא קמא פ) שאיני מוצא מקום להתירה דאע"ג דאמרינן התם בפרק השולח דאפי' נדר שהודר על דעת רבים לדבר מצוה יש לו הפרה וקידושי אשה צד מצוה יש בה וכמו ששמעת מפי וראיה לדבר מההיא דאמרינן בר"פ האיש מקדש (קידושין מא) מצוה בה יותר מבשלוחה אפילו הכי מצוה גמורה ליכא כיון דאתתא לא מיפקדא אפריה ורביה (א) ועוד שכבר ידעת מה שאמר ר"ת ז"ל דאע"ג דאמרינן לדבר מצוה יש לו הפרה לא בכל מצוה אמרו כן אלא כי ההוא מקרי דרדקי שהנדר מעיקרא טעות היה ועל דעתם הודר ועל דעתם הותר אבל במצוה אחריתי לא (ב) ויתומה זו שנדרה איסור זה בגמילות חסד שלו הרי תלתה עצמה בדעתו להנאתו ולתועלתו ולא להנאתה שזה הוא ענין מי שהוא גמול חסד מחבירו וכיון שכן היאך שייך הכא היתר כי היכי דשייך בההוא מקרי דרדקי:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ה סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.