תשובה (א) אכתוב לך מה שהשיבותי כבר בענין שומרת יבם שמתה לענין עיקר כתובה ותוספת הדבר ברור וכו' וכמו שכתבתי למעלה בסימן מ"ו. ולענין השיור שכתבת בתשובתך שאפילו לסברת האומרים שכל נכסי צאן ברזל ליבם אפילו הכי אין היבם יכול לערער על השיור ונתת טעם לדבריך שעיקר מנהג השיור הוא תחת נדונייתה ליורשיה אם אין לה ולד של קיימא ולזה כתב הרשב"א ז"ל שלעולם גובה בסתם שליש הנדוניא נמצא לפי זה שאפילו לסברת האומרים שכל נכסי צאן ברזל שלה ליבם חייב הוא להחזיר השיור ואע"פ שלא נכתב דהרי הוא כמו שנכתב דסברת הרשב"א ז"ל דבפרק המקבל בההיא דהלל היה דורש לשון הדיוט ולפיכך כתבת שדין השיור כדין הקבורה שכשם שקבורתה תחת כתובתה מתקנת חכמים ולפיכך כל מי שיורש את כתובתה קוברה אך השיור לדידן כל מי שיורש נדונייתה פורע השיור. ע"כ דבריך:
שו״ת הר״ן · חלק נ״ד סימן ב׳
שאלה ותשובה, בנוסח המקורי.
נחלת הכלל · Warsaw, 1882
על התשובה הזאת
זהו מקור הלכתי מתוך שו״ת הר״ן, מוצג בנוסחו המקורי ובלי עריכה. תשובה הלכתית נכתבה לשואל מסוים, בזמן מסוים ובנסיבות מסוימות, ואין ללמוד ממנה למקרה אחר בלי הכרעה של פוסק. הצגתה כאן היא לצורך לימוד המקור בלבד.